אגדות ומציאוּת

שאלה: לצערי, חונכתי להאמין שהבורא הוא איזשהו זקֵן שיושב בשמיים. היום, כשאני לומד את חכמת הקבלה, אני מבין שהדימוי הזה שקרי. כיצד עליי להיפטר מהסטריאוטיפים של הילדות?

תשובתי: אין לכך קשר לילדות. עוד מימי קדם האנושות פיתחה אגדות ובדָיוֹת מסוג זה. טבעי יותר לדמיין לעצמנו משהו שקיים לו אי שם. מדור לדור הועברו אגדות וסיפורים על כך שקיים איזשהו כוח, ולבני האדם נוצר דימוי של איזושהי דמות בעלת ידיים ורגליים, התואמת את הבנתם.

לבורא כמובן אין שום דמות וצורה. "א-להים" בגימטריה הטבע, ולכן הבורא והטבע הם היינו הך. הבורא הוא כוח, הוא החוק הכללי של כל הטבע. בכלל, הבורא הוא כל הטבע. וגם אנחנו בעצמנו מהווים כוחות, אף על פי שנדמה לנו שקיימות כאן דמויות כלשהן, חומר, דומם, צומח וחי. כשם שאנחנו מסתכלים על מסך הטלוויזיה ורואים שָם כל מיני תמונות, בדיוק כך אנחנו רואים את כל מה שקיים בעולם הזה ומתארים לעצמנו את זה בראשינו. לכן כזו גישה לבורא, כאילו הוא איזושהי דמות זקֵן שקיים באיזושהי צורה איפשהו שם למעלה, זהו מקור לטעות מרה, ובכלל עיוות של תפיסת החיים.

אך מאחר וחכמת הקבלה הייתה נסתרת, ולבני האדם לא הסבירו בכלל מיהו הבורא, אפילו לא ביהדות, לכן יצא שבני האדם סברו כך. ומסתבר שיחס דומה ממשיך להתקיים גם עכשיו בקרב האנשים. אנחנו מייחסים לבורא תכונות אנושיות: אני אתן לו משהו, והוא יעשה לי טוב; אני אתרום לו דולר, והוא יחזיר לי שניים. נדמה לנו שניתן לשחד את הבורא בצורה כזאת, ואז הוא יתחיל להתייחס אלינו טוב, והחיים ישתנו לטובה. אך עם כל יום מתבהר יותר ויותר שהיחסים שלנו עם הבורא צריכים להיבנות רק בכיוון של התיקון שלנו. הוא דורש מאיתנו רק דבר אחד: להיות כאיש אחד בלב אחד, ולאהוב את הזולת כמו את עצמנו.

מתוך ההרצאה הפתוחה בבית "קבלה לעם", 14.12.2010

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד להסתדר עם חוק הטבע?
משתנה אחד במציאות הקבועה
מהעולם הבא – למציאות