שאלה: אני לומד את חכמת הקבלה, יש לי קבוצה שאיתה אני יכול לחלוק במטרה המשותפת, אבל אני מרגיש שאף אחד אינו מבין אותי בקבוצה, שהם לא מספיק חזקים עבורי. מה עליי לעשות?

לפנות לחוק הטבע

פעם כשהיינו קטנים גגנו את חנוכה בפשטות: הדלקנו נרות צבעוניים וקינחנו בסופגנייה קלאסית במילוי ריבת תות, זו המטוגנת והמשמינה עם חצי קילו אבקת סוכר עליה.

בתוך כל אחד מאתנו יש מאבק בין מכבים ליוונים: בין הכוח שמחפש את האור לכוח שמקבע את המחשבה

שאלה: אני כל הזמן מרגיש שהכול נובע מהבורא ואני מסתכל על הכול באופן חיובי, אבל לעיתים אוחזת בי ריקנות ועימה אדישות כלפי הכול. מה לעשות במצב כזה?

שאלה: אם אני לומד את חכמת הקבלה, עד כמה ואיך אהפוך להיות חופשי יותר מכבלי דעת הרוב והשפעת החברה החיצונית?

שאלה: אנחנו מדברים פעמים רבות על עליות וירידות. ירידה הכוונה אליי ולעולם החיצוני, ועלייה זה אני בתוך הבורא, והבורא בתוכי. האם אלה מצבים אחידים או שהם משתנים? האם אפשר לרכך את הדרך הזאת והאם זה תלוי בנו?

לייחס הכל לבורא.

שאלה: מה ההבדל בין אנשים חרדים שעבורם אין כלום פרט לא-לוהים, לבין אנשים שעוסקים בלימוד חכמת הקבלה שעבורם "אין עוד מלבדו"?

שאלה: לדבריך העובדה שחיות טורפות אחת את השנייה זה חלק הרמוני של המערכת. אבל מה קורה אם האדם מתערב בזה למשל, אם עקץ אותי יתוש והרגתי אותו?

שאלה: האם הבורא ישחק איתי ויעמיד אותי במבחן עד סוף חיי?

בצומת בין העולמות החיצוני והפנימי.

שאלה: כיצד אני מגיע להבנה של זה, שאני תלוי ברצונות שלי? וכיצד אני מבין אחר כך, שזה לא הרצונות שלי?

שאלה: האם הגילוי של הבורא תמיד מתרחש דרך אכזבה וייאוש מכוחותיי?

"זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כלל "אנכיות" בעולם. כי אין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ...

שאלה: האם אפשר להשיג את הנקודה שבה אדם פועל אך ורק מתוך אינטואיציה רוחנית, וזה יהיה טוב יותר גם עבורו וגם עבור כולם?