קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לפני ראש השנה נהוג לקרוא בסידור את ה"סליחות" ולבקש סליחה על כל הטעויות והפשעים שעשינו בשנה שחלפה. בדרך כלל, האדם מבקש "סליחה" אם הוא גרם למישהו רע, ולא כדי לתקן את הרע. אבל ה"סליחות" הן גילוי של הכרת הרע שנגרם בכוונה או לא בכוונה על ידינו.
כידוע, אפילו בבית המשפט מתחשבים בבקשת סליחה על המעשה או בהתנצלות בפני הצד השני. לפעמים בית המשפט קובע שעל הצד הפוגע להתנצל בפני האדם הנפגע, ואם הנפגע סולח, זה מקל על פסק הדין.
כלומר, בקשת הסליחה היא כבר תיקון, כי אני מודה בכך שנגרם נזק. ואף על פי שאני עדיין לא תיקנתי אותו, אבל אני חתמתי שאני מתחייב לתקן. כלומר, בקשת סליחה היא כבר השלב הראשון של התיקון, לכן, עלינו להעריך אותה ולהתחשב בה.
אומרים "סליחות" בסוף השנה, בסיום המחזור, בסוף המדרגה הרוחנית. אנחנו מסיימים את המדרגה הרוחנית במצב טוב, כי התורה מדברת תמיד על עלייה, ויחד עם זאת, אנחנו מגיעים לחורבן. בסוף השנה מגיע ט' באב יחד עם כל הצרות הקשורות לכך: חורבן בתי המקדש הראשון והשני, ועוד. בעקבותיו מגיעה תקופת "סליחות" שבה אנחנו מגלים את תוצאות השבירה, מבינים עד כמה אנחנו שבורים, שפלים ונבזיים, ואז אנחנו מבקשים "סליחה".
מעניין, שדווקא החודש שבו אנחנו נמצאים ב"סליחה" ובבכי, בלב שבור בגלל הכרת הרע, נקרא אלול ("אני לדודי ודודי לי").
אבל אם אני מגלה את עצמי כרע, זה באשמתו של הבורא שברא את היצר הרע שלי. אז מדוע אני צריך לבקש על כך סליחה? "אני לדודי ודודי לי", הוא זה שארגן את כל העבירות שלי ואני חייב לבקש סליחה.
מסתבר, שהתוצאה הרצויה של העבודה שעשינו, של המדרגה החדשה שרכשנו, היא לגלות את היצר הרע שטמון בנו. אנחנו מגלים את הרע שבנו ומייחסים אותו לעצמנו, מבינים שהוא נמצא בתוכנו ואנחנו רוצים להיפטר ממנו. אחרת זה לא נקרא "הכרת הרע".
כי אם האדם מרגיש את הרע שבאגו שלו (רצון לקבל שלו), אז מיד הוא רוצה להיפטר ממנו. אם אני מצטער על מעשיי, אז בצורה כזאת אני חותם שאני רוצה להיפטר מהתכונות שבי, אבל בינתיים אני לא יודע כיצד עושים זאת. בינתיים אני לא מסוגל לעשות זאת בגלל חוסר כוח, חוסר הבנה. אבל אני כבר רואה שזה רע. כלומר, אני קובע את מצבי.
מדובר על החיבור בינינו, כי רק בזה כל התיקון. כלומר, כל הרע מתגלה כנגד החיבור שאותו אנחנו לא רוצים, דוחים ובורחים ממנו בכל דרך אפשרית. זה כל הרע, זה היצר הרע שלנו.
כמובן, שהיצר הרע ניתן לנו מלמעלה, מהבורא. ואנחנו לא בוכים על כך שהוא נמצא בנו, אלא על כך שלא רוצים להשתחרר ממנו! אנחנו בוכים בגלל שאנחנו מזדהים עם האגו ומוכנים להישאר עימו לנצח! אנחנו לא מצטערים על הרע, אלא על כך שמסכימים לחיות בתוכו.
בכל הטענות יש לבוא אל הבורא, "לך לאומן שעשני". אז במה אני חטאתי? זאת אשמתי שאני לא עבדתי מספיק בעזרת האמצעים שהוא נתן לי כדי להשתחרר מהחטא הזה? על כך אני בוכה, על חוסר האונים שלי ועל חוסר הרצון שלי להיחלץ מתוך האגו.
לכן, אנחנו בוכים על חוסר יכולתנו לצאת מתוך האגו שלנו ומבקשים שהבורא יעזור לנו, מגלים את חולשתנו כלפי היצר הרע שמתגלה.
מתוך שיעור על פי ספר "סליחות", 07.09.2014
ידיעות קודמות בנושא:
בקשת סליחה לקראת ראש השנה
יום כיפור
לאיזו תפילה הבורא שומע?
כל הזמן הרב חוזר ואומר שהבורא ברא רע. קשה לי לקבל זאת, מפני שאינני רוצה להתחבר ליוצר רע.אני רוצה להידמות לבוא שיוצר טוב. הרי הרע נוצר בחטא עץ הדעת ,לפני כן ברא את העולם "ויאר כי טוב" אלא שאנו בני האדם איננו יודעים איך לקבל את הטוב הרי יש לנו צמצום, שבירה, ותיקון. כל אלה הם המאבקים בין הטוב והרע המתרחשים בתוכינו . הרי הבורא לא ברא את העולם לשים אותו "בחלון ראווה" אלא להטיב לנבראיו
ושוב אנו איננו יודעים לקבל, ולכן אנו לומדים קבוצה ערבות וכדומה. אנא האר את עיני.