קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
האדם אינו מסוגל לקיים לבד את כל תרי"ג המצוות. במקרה כזה לא יהיה לו קשר עם האחרים, והוא הרי חייב להגיע להתכללות הדדית: לספוג את הרצונות שלהם ולהעביר להם את הרצונות שלו.
לכל אחד יש את שורש הנשמה שלו, ורק כשאנחנו מתחברים זה לזה וסופגים את הרצונות המשותפים, אז כל אחד נכלל באחרים בצורה שווה. רק בצורה כזאת כל אדם יכול להגיע לשלמות.
במקור, לכל אחד הייתה רק הנקודה של שורש נשמתו בעולם אין-סוף. ועל אף שהוא היה שם במצב מושלם, השלמות הזאת הושגה על ידי האור העליון. והאדם עצמו, כלומר הנקודה של כל אחד, נבדל מהאחרים: האחד היה שייך לרגל של הגוף הרוחני הכללי, האחר לאוזן, והשלישי לירך.
אך לאחר שהנשמה הכללית נשברת, וכל השברים שלה מתערבבים ונכללים זה בתוך זה – כל אחד כולל בתוכו את האחרים.
מסתבר שהוא מקבל מהאחרים את כל מה שהיה חסר לו בשורש נשמתו. הנמוך ביותר מקבל את הכול מהגבוהים ביותר, והגבוה – מהנמוכים. הימניים מהשמאליים, והשמאליים מהימניים. בסופו של דבר כל אחד נעשה כמו רימון, שכולל בתוכו את כל הגרגרים – כל הרצונות.
כך אנחנו מגיעים לא רק לשלמות הכללית, אלא גם לשלמות הפרטית של כל נשמה. למשל, על אף שהאישה פטורה מהמצוות שהזמן גרמן (כמו "ציצית" או "תפילין") – בזכות ההתכללות שלה באחרים, היא משלימה את החסר.
ההתכללות ההדדית פועלת גם ביחס לתשע הספירות הראשונות וגם ביחס למלכות. הרי השבירה הייתה מוחלטת – עד המרכיב האחרון, הקטן ביותר, במבנה הכללי של המלכות. אך מכיוון שכל "ישר–אל" ערבים זה לזה, הרי שכביכול כולם יחד מקיימים את כל המצוות.
אני נכלל באחרים ומבצע מצווה כלשהי בזכות ההתכללות שלי. ומישהו אחר מבצע אותה בתור העבודה העיקרית שלו. וכך כולנו פועלים יחד. כל אחד סופג את הרצונות של האחרים ומשפיע לזולת, ויוצא שכל אחד מבין את כולם ומשפיע לכולם. בסופו של דבר אנחנו מגיעים ל"ואהבת לרעך כמוך".
כאשר הייתי נפרד ואגואיסט, דאגתי רק לעצמי. ועכשיו, בזכות החיבור עם האחרים, אני מגיע לידע, להשגה ולהבנה של כל הדרישות, הרצונות והמחשבות של כל יתר חלקי הבריאה, ולכן אני מסוגל למלא אותם. כך אני נעשה דומה לבורא ומגיע לאהבה אליו.
בזכות אהבת הזולת, הגעתי לאהבת הבורא!
מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 15.12.2011
ידיעות קודמות בנושא:
612 המרכיבים של האהבה העליונה
האהבה לבורא – סוף ההתפתחות המרתונית
כשהבורא קרוב
