קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אני סבור שעלינו לנסות לפתח משחקים חינוכיים לילדים, שיאפשרו להם להתפתח בכיוון שהטבע דורש מאיתנו כיום. אני מזמין את כולכם לנסות את כוחכם בכך, ולכתוב כאן בתגובות את כל הרעיונות שיצוצו בכם.
העיקרון שאותו צריכים הילדים לספוג תוך כדי המשחק הוא: על ידי חיבור עם אחרים, משיגים את הדברים הטובים שאליהם שואפים. במילים אחרות, מתחברים – מצליחים, לא מתחברים – לא מצליחים. והחיבור מצריך מכל אחד קצת "לוותר על עצמו".
הרגע הקריטי במשחק צריך להיות הרגע בו הילד ירגיש: "אני צריך לוותר על עצמי, ואני מאוד לא רוצה, זה ממש… אך מצד שני… אם אוותר קצת, אז אצליח עם כולם". ההצלחה צריכה להיות דווקא עם כולם, ולא לבד. התחכום הנדרש מאיתנו בפיתוח המשחקים הוא בדיוק בנקודה זו.
לפני שתיגשו לפיתוח הרעיונות, צפו בבקשה בווידאו הקצר הזה בו הסברתי את הדברים היום בשיעור.
הכוונה לפיתוח משחקים חינוכיים לילדים(מתוך שיעור על מאמר מדרגות הסולם, מה- 7.4, דקות 32:55-35:53. לצפייה בשיעור המלא)
קדימה – הברקות…
הכוונה לרעיון כמו משחקים שכבר קיימים ?
דוגמת:
טלפון שבור – שבה הקבוצה יחד מעבירים מילה בלחש מאחד לשני וכל אחד תלוי בשני ?
האמת שקשה לי מאוד רוב המשחקים שאני מכיר מאוד תחרותיים…
רב יקר שלום
מה דעתך על כת הסיינטולוגיה?
http://www.keshet-tv.com/VideoPage.aspx?MediaID=35700
הסיינטולוגיה היא הכת הגדולה בישראל וחדרה לכל פינה בחיים הציבוריים. מאמיניה ברחבי העולם, בהם גם מפורסמים, עוברים היפנוזה מבלי שידעו זאת וסודותיהם מכונסים בתיקים חסויים.
הדבר היחיד שעולה לי בראש הם משחקי כדור או ספורט
צריך לבנות משהו שייתן להם תחושת תלות האחד בשני כמו של חיילים בטירונות איך לכוון אותם לכך שהחיבור יהיה המטרה בהחלט מאתגר
כל הילדים משחקים ביחד מתפעלים נדהמים ואני … לא רוצה לשחק איתם בכלל … ארגנו אותם מראש שישחקו במשחק הזה… וזה לא משחק שאני בחרתי אבל הם כאילו משתגעים ממנו משמחה אבל אני עדיין לא רוצה לשחק איתם זה לא משחק בשבילי אני אומר, אבל יש עוד מקום אחד שאפשר ללכת ואני הולך, שם כולם יושבים על כיסאות … וקוראים משהו. ןשקט. לא רוצים לעשות משהו אחר… וכולם בחדר השני צועקים צוחקים בוכים מתפעלים ממשהו … אבל אין בו כלום… ובכל זאת צריך לחזור אליהם לפחות לנסות לראות מה הם עושים.
הם צריכים להרגיש שהוויתור מביא להם רווח גדול יותר
שהחיבור בעצמו יהיה המטרה!!!!
שנצליח לגדל את הדור הבא למשחק האמיתי.
Bravo Rabi Laitman! I passed the information about your site and few ideas from your lectures to many poeple around the world during my travels.
There is a great game called chess,that based on the internal fight with your own ego. It develops the qualities of recognizing your own mistakes as the only chance to improve yourself higher.And in many ways is so similar to life…There where books published about the connection of chess to Kabala. and I myslef find the Kabala as a help to improve my understainding of life and understand that chess is a great tool to explain this to children that usualy don't like to lose or to recognize mistakes,but this is the ONLY WAY TO IMPROVE!
שלום רב,
רעיון שיש לי זה במידה ויש לכם משאבים זה לפתח משחקי מחשב המבוססים על הקבלה, למשל עולם תלת מימדי ובו השחקן הגיבור, מדמה את המציאות, יש חברה דמויות שאיתם הוא בא במגע ועושה בחירות בין אגואיזם לאהבה והשפעה ונתינה, המשחק בא להדגים את הטוב שתורת הקבלה מביאה, בהתחלה השחקן בעולם בצבעים חיוורים ואפורים, מוזיקת רקע רעשנית ולא נעימה, וכל מיני דברים לא נעימים קורים לו, ככל שהוא בוחר בפעולות של השפעה, סביבת המשחק מתחילה להשתנות, נהיה יותר צבע, מוזיקה יורת מרגיעה ונעימה, יותר אהבה והרמוניה ודברים טובים קורים לדמות, בקיצור, מי שישחק במשחק נכון לפי הקבלה ויבחר יותר ויותר באהבה, הוא יעבור מהרגשת הסבל שהמשחק ישרה עליו בהתחלה אל הרגשה נעימה של שלווה וחופש הולכים וגדלים ככל שעולם המשחק מול עינייו ישתנו.
כל מיני סימולציות מחשב יותר פשוטות שבהם השחקן משקיע בדמויות מחשב במשחק ובכך מרוויח יותר ויותר נקודות מאשר אם הוא משקיע רק בדמות שלו.
אולי סימולטור של קבוצת חברים שכל החברים הם וירטואלים כלומר המחשב משחק אותם, הם אולי שואלים שאלות והשחקן צריך לענות מתוך מבחר תשובות, ומקבל נקודות במידה ובחר את התשובה המשפיע ביותר לאותו דמות…
אפשר גם להקים משחק רשת מרובה משתתפים שמבוסס על הרעיון של קבוצה וירטואלית כמו הדוגמא הקודמת, וכך כל שחקן צובר נקודות השפעה, או משהו כזה…
מקווה שזה עוזר
תודה
אלן
יש סוג של עבודה בקבוצות שנקראת jigsaw , פאזל/הרכבה.
בשלב ראשון, המשתתפים מחולקים לקבוצות "אם" הומוגניות – כלומר לכל קבוצה ניתן מידע שונה, אך קשור לאותו נושא. התפקיד של קב האם הוא לדאוג לכך שכל משתתף הופך ל"ממחה" במידע/משימה של אותה קב.
בשלב 2, יוצרים קבוצות חדשות עם משתתף אחד מכל קב' אם, כך שיוצא שבכל קב' יש "מומחה" בתחום אחר. המשימה – כל אחד מלמד את הקבוצה את הידע/מטלה שרכש בקב' האם.
בשלב 3, מטלת ההרכבה שמחברת לשלם את כל מה שנרכש בנפרד. המטלה יכולה להיעשות בקבוצות קטנות או לכל הקבוצה השלמה ביחד. הצלחת המטלה/ות תלויה בשיתוף שהיה לאורך כל הדרך.
לאורך המטלה, המדריך/מורה דואג לשטף העבודה אך אינו "מלמד".
לפי דעתי עקרון זה יכול לשמש גם לפעילות עם ילדים (ולא רק) וגם כבסיס ליצירת משחקים עם תכנים מתאימים.
בהצלחה!
משחק קבוצתי להשגת משהו:
נגיד יש מסלול עליו בצורה מפוטלת מסודרות חפישות של שוקולד, כולם רצים בשורה ברגליים קשורות אחד לשני בחבל – המטרה היא לאסוף את השוקולד בלי שמישהו יתנתק מהשרשת.
ילדים עומדים במעגל צפוף – "עטופים" בנייר טואלט דק (תזוזה לא נכונה של מישהו תפרק את המיבנה) מסביב למעגל מפוזרים דברים שכדאי לאסוף (ממתקים נגיד, או משחקים חדשים.. משהו)
כל הקבוצה צרכה להתקדם כך שהילדים לא יקרעו תא הנייר – אם הוא נקרע מאיזשהו צד – כולם חוזים לנקודת ההתחלה:)
עוד משהו: משחק לוח פשוט כמו סולמות ונחשים או כל משחק אחר עם 2 קוביות – בכל זריקה קוביה אחת מקדמת את מטיל הקוביה והשניה את האחר. המנצח הוא מי שהשחקן השני המופעל הגיע למטרה ראשון.
שלום לרב,
הנה הצעתי למשחק:
1) שם המשחק: משחק הכוונות
2) מספר משתתפים 4 ומעלה
3) אביזרים: לוח, קובייה, כרטיסיות, כלי משחק (חיילי משחק), נייר וכלי כתיבה.
4) אופן המשחק:
– המשחק משוחק בדממה מלאה כאשר לאף שחקן אסור לדבר
– מתחילים את המשחק מנקודת מוצא כלשהי על הלוח
– זורקים את הקובייה ומגיעים למשבצת עם דרגה של שאלה
– לכל שאלה יש את הרמה שלה. ככל שהשאלה יותר קשה, הענות נכונה עליה מזכה את השחקן לבחור כרטיסייה עם חלום יתר גדול (הענות על התשובה תהיה על ידי כתיבה על הנייר)
– במהלך המשחק כל השחקנים אוספים את כל החלומות האפשריים ושם המשחק נגמר
– בסוף המשחק וכאן גם נקודת המפנה, כל שחקן צריך לכתוב על פתק מוסתר (הוא לא מראה אותו לשאר השחקנים) אם הוא מוכן לוותר על החלומות שלו למען האחרים.
1) אם כולם מסכימים לוותר על החלומות שלהם למען האחרים אז כולם חולקים בחלומות של שחקנים האחרים ובעצם כולם נצחו.
2) אם יש אחד שלא הסכים וכל השאר הסכימו הוא מקבל את החלומות של כולם וכל שאר השחקנים הפסידו.
הרעיון של השתיקה הוא לא ליצור אפקט שמגלים את הכוונות בסוף המשחק וגם יש עבודה עם המחשבות.
השאלות שנשאלות יכולות להיות מכוונות לחוכמת הקבלה.
אפשר להוסיף עוד אלמנטים שאם משהו מנצח לבד הוא ירגיש חוסר נעימות כי כולם וויתרו על החלומות שלהם חוץ ממנו.
כמובן שזהו רק רעיון מתומצת אך אפשר להרחיב אותו ולהוציאו לפועל.
תודה רבה על הכל,
נדב.
יש לי רעיון למשחק כמו מבוך כלשהו שמוביל ממערה לפיסגה של הר. רק שבו יש כמה שחקנים שלכל אחד יש יכולת שונה, ואף אחד מהם לא מיותר וחייב להשתמש אחד בשני במשחק צריך לעבור דרך כל מיני מכשולים שאפשר לעבור אותם רק ביחד.
לדוגמא
שחקן 1 עץ
שחקן 2 בלון
שחקן 3 אבן
שחקן 4 מפתח
משימה ראשונה לעבור דרך דלת, 4 השחקנים נמצאים בנקודת ההתחלה. המפתח יכול לפתוח את הדלת אבל הוא לא יכול להגיע. בשביל זה הוא יכול להשתמש בבלון או באבן או בעץ.
אחרכך כשעוברים לחדר\עולם הבא יש צורך להשתמש בשחקן קודם שלא נעשה בו שימוש במעבר דרך הדלת.
דוגמא לשלב הבא: צריך לעבור דרך חומה ואפשר להשתמש רק בבלון לעוף לצד השני
כך כולם עובדים ביחד ונותנים רעיונות איך להתקדם במשחק עד פיסגת ההר
אפשר לקרוא למשחק "הטיפוס להר סיני"
תודה על הכל ובהצלחה
או שאפשר לקרוא לזה "המסע אל הר סיני"
כנראה שהמשחקים שצריכים לחשוב על פיתוחם הם משחקי תוכן שיהיו מיועדים למשחק דרך המחשב והאינטרנט
ופה ממש יכולים להיות אינסוף פיתוחים למשחק כזה שבו כל המטרות האלה אפשר יהיה להראות בצורה לוגית וכו'
האם כזה כיוון הוא אופציה?
כל האופציות פתוחות
אפשר להשתמש גם במשחקים קיימים ובלבד שיבטאו את העיקרון שעליו דיברתי
משחק: לקחת מקל ולחבר אליו סרטים שיוצאים מאותה נקודה, כל אחד מחזיק סרט או חבל, המטרה להרים את המקל שיתרומם לאויר כשבעצם צריך להפעיל את כל המושכים בצורה שווה.
משחק נוסף: צריך קרשים שמחוברים ברצועות בינהם ומכל קרש יוצאים גם 2 רצועות למעלה כדי למשוך בהם, כל אחד עומד על קרש, המטרה: להתקדם וללכת עם המתקן הזה.
בהתחלה יש באלאגן, עד שמבינים שצריך באותו זמן להזיז את רגל שמאל ואחרי זה באותו זמן את רגל ימין.
מגדל קוביות: לכל אחד יש חלק אחד או כמה חלקים בצורות שונות, והמטרה לבנות משהו גדול: עיר, מגדל, או גשר.
עומדים במעגל מחוברים יד ביד, המטרה: להתהפך לצד השני, עם הגב למעגל בלי לעזוב ידיים(זה אפשרי)
למה לא לחבור לאיזה חברה שכבר מייצרת משחקי ילדים ולספק להם את התוכן האמיתי לו זקוקים הילדים שלנו. להם יש נסיון רב ולנו יש את האמת.
הדור החדש זקוק לזה כבר עכשיו!!! חבל על כל רגע.
נראה לי שמשחקי מחשב, יהיו בשביל הילדים הגדולים יותר ומשחקי הקלפים הקוביות וכו' יהיו בשביל הילדים הקטנים יותר:)
בכל אופן, משחק של דמויות יכול להתאים בכל גיל:)
אפשר לדמות את האגו לסוגים שונים של מפלצות, מן הקטנה לגדולה ביותר:)
והילדים יצטרכו להתמודד עימן בתירוצים שונים שיתקבלו באמונה מעל הדעת:)
הצעה למשחק:
קבוצה של ילדים. כל ילד עומד על כסא אחד וכל פעם מורידים עוד כסא, וכולם צריכים להתאחד ביחד ולעזור אחד לשני. אם אחד נופל, אז כל הקבוצה מפסידה. העיקרון פה, זה שכולם ביחד מנסים להצליח והצטופץ ביחד על הכסאות שנשארו.
זהו משחק שאנו משחקים בבי"ס והוא מאוד כיפי כי אין בו תחרותיות, אלא כל אחד ערב לשני ותלוי בשני.
But since you obviously understand Hebrew, and since English is obviuosly not yout native language, why write in English?
יש אתר או אירגון שניקרא PLAY FOR peace האירגון מארגן שלום אמיתי דרך משחקים. כל המשחקים הם לא תחרותיים אין מנצח ואין מפסיד המשחק הוא לשם המשחק עצמו והלימוד תקלידי בגוגל את המילים http://www.playforpeace.org/
ותמצאי בהצלחה
__________________
המשחקים מהכרות ושהייה במחיצת ילדים במשך רוב שנות בגרותי , אמורים להיות חוויתים [שימוש בחמשת החושים ] לכן רצוי שיהיו במרחב הפתוח .כמו
,
מצא את המטמון .כאשר מנצחים רק כשכל הקבוצה מגיעה ביחד למטרה [האוצר] כדי לאתגר אפשר להגיע למטמון בדרכים שונות [כמו מבוכים שיש להם רק יציאה אחת] ובלית ברירה בדרך כדי לנצח עליהם לשתף פעולה ,התנאי בדרך שלכל ילד יהיה פתק הוראה ביד . בסוף יעמוד ילד בוגר שיבדוק אם עמדו בכל התנאים ואז יזכו במטמון .[זאת דוגמא אחת ששלח לי הבורא ]
משחק ראשון: לוקחים חישוק וכל המישתתפים שמים על קצה הציפורן את החישוק והמטרה להוריד אותו לריצפה בצורה מקבילה לריצפה בלי לנתק את האצבעות מהחישוק.
הערה-המגע אם החישוק שיהיה על קצה הציפורניים.
משחק שיני:ניטרול פצצת גרעין
לוקחים חבל ארוך עושים מעגל בקוטר של 5 מטר בתוך המעגל הזה שמים חישוק ובתוך החישוק שמים כדור
נותנים לקבוצה שלושה ארבעה חבלים באורך 7 מטר בערך
מטרת המישחק היא בעזרת חבלים לנטרל את הפצצה כלומר צריך בעזרת חבלים להוציא את הכדור מהשטח הרדיואקטיבי
באמצעות חבלים אסור להיכנס לשטח של המעגל
משחק שני: טלפון
יוצרים מעגל גדול או ריבוע טלוי במספר הימישטתפים בתוך המעגל שמים לוחיות אם מספרים מ1 עד 30 תלוי במישפר המישטתפים אפשר יותר
המטרה- מתחילת קו הזינוק שנימצא 20 מטר מהריבוע אם המיספרים לרוץ על המעגל לילחוץ על כול המיספרים ולחזור המטרה לתכנן ולעשות את זה כמה שיותר מהר
הערה-צריך לידרוך על המיספר וליקפוץ חזרה מהמעגל כאשר בכול פעם במעגל יכול ליהיות רק אדם אחד
לוחצים על המיספרים בסדר עולה מ1 עד הסוף
כלים נוספים-סטופר
משחק רביעי
לוקחים חישוק כולם משלבים ידיים עושים מעגל המטרה שכולם בלי לנתק קשר אחד אם השני יעברו דרך החישוק בלי לגעת בו
משחק חמישי:משחקי הכריות
לוקחים חבל בהתאם למספר המישתתפים קושרים קשר ומתחילים להעביר את קצה החבל אם הקשר למי שמגיע עליו הקשר אומר את שמו
ניתן לגון את המישחק הזה למשל שאותו אדם יספר על עצמו עוד פרטים על עצמו
ניתן ליקשור את החבל הזה בשני קצוות ולהתחיל מהר להעביר אותו בין הידיים וכשלמישהוא מגיע הקשר הוא צועק את שמו
ניתן להיסתדר על פי הסדר הבא גודל עולה יורדלפי גיל מידת נעלים מקום מגורים וכולה
אבל את החלק הזה עושים בלי לדבר
משחק שישי
לוקחים שטח אם עצים או אם אין אפשרות כזאת תוקעים עמודים באדמה בגובה שבין מטר וחצי עד שניים
קושרים מסביב לעמודים חבלים וקושרים בצורה שרירותים בין העמודים כלומר אנו יוצרים מאין תיסבוכת כוריי עכביש
מטרת המישחק-לעבור מיקצה אחד לקצה שני כאשר אחד אם עניים קשורות ואחד עומד בקצה השני והוא מכון אותו על הקצה השני
המטרה לעבור בין החבלים בלי לגעת בהם וכך כול הקבוצה צריכה לעבור בזמן הקצר ביותר
משחק שביעי
לוקחים שלושה חבלים באורך של כעשרה מטרים קושרים אותם בין שתי עצים או עמודים
רווח בין החבלים יהיה בין מטר לחצי מטר תלוי בגובה המישתתף הכי נמוך
מטרת המישחק-שכולם יעברו מיצד אחד לצד שני מבלי לגעת בחבל בצורה הבאה קודם כול עוברים בפתח הכי נמוך אחרכך הבא אחריו ואז הכי גבוה
אם נוגעים באחד החבלים הקבוצה ניפסלת וצריך להתחיל מהתחלה
אני מחלקת עיתונים ברכבת ושמתי לב שהנוסעים מחפשים בכל העיתונים תשבצים אולי אפשר להוסיף בסוף כל עיתון תשבץ שנוגע לחומר הלקוח מהכתבות בחגים חומר שנוגע לסמלי החג לפי משמעות קבלית וכו'.
דיברי הרב משיעור בוקר 15.4
בחיים הרוחניים הכל קובע הגילוי. ההבדל הוא בהכל,כמו שעכשיו בכל מחשבה ובכל רצון ובכל פעולה מה שאני עושה,אני חושב שזה אני ,ושאין כאן עוד מישהו, או סביבה הגבלות,זה וודאי, אבל בסופו של דבר,אני הפועל. מה שמיתגלה אחר המחסום, הבורא הוא הפועל,ואני רוצה להידמות לו,להישתתף עימו,להידבק אליו בפעולות האלה, לילמוד מימנו איך עושים זאת, כמו ילד החכם הטוב לומד מהאבא. כל החינוך הוא אנחנו אומרים מדוגמאות. למה? כי זה בעצם הדוגמא מה שקורה בחינוך הרוחני,שאח"פ דעליון מראה את עצמו לתחתון,ותחתון לומד מאח"פ דעליון איך הוא צריך ליהיות,כך לומדים. לכן כל מדרגה עליונה היא נימצאת בתוך מדרגה התחתונה,והעליון נותן דוגמא.והתחתון, אמנם שהדוגמא הזאת היא כאילו קשה,מנוגדת לו, אבל הוא עושה מאמצים שהוא מסכים לזה. אז הוא מבקש מעליון ,תן לי כוח לזה. מקבל מאח"פ דעליון לא רק דוגמא, אלא גם כן כוח איך לעשות, ודוגמא איך לבצע בדיוק את הפעולה,את סידרת הפעולות אולי, ואז הוא מבצע. הכל מאח"פ דעליון. אז אח"פ דעליון שמגלים שהוא נימצא בתוכי,וקובע בעצם כל מה שיכול ליקרות לי ,זה ההבדל בין העולם הזה לעולם הרוחני. זה גילוי הבורא.
שלום.
אחרי ששמעתי את דיברי רב אז חשבתי, אולי אנחנו עד היום טענו בחשיבה על יצירת מישחקים ,בהם המישחק נעשה על ידי ילדים, ובו המישחק עצמו מוסר את המסר, אולי עלינו לעשות מישחקים בהם המבוגר,המדריך, הוא מוסר המסר, כלומר ליצור מישחקים אותם משחקים מדריכים , המדריכים הם אילו המציגים את המסר לילד, ולא המישחק עצמו,
לדוגמא: כדורסל
המדריך עם כדור משחק כדורסל, לבד מול הסל, מכדרר,קולע, עושה כמה טריקים עם הכדור, כל זה מיתבצע לעיני הילדים הצופים בו.
אחר המדריך לוקח את אחד הילדים, והילד מנסה לחקות את המדריך, אבל, הכדור יהיה ל כבד מידיי, והסל גבוה מידיי ,והטכניקה קשה מידיי.
כך המדריך יעבור לכדור מיני בסקט, וסל מיני בסקט, ויתחיל בתירגול פשוט של כידרור וצעידה עם הכדור.
אבל בצורה כזו, היליד קיבל דוגמא מושלמת בהתחלה. הוא מפנים את מי לחקות כלומר המדריך ,ורק המדריך יכול ללמד אותו, ואחר עובר לשדה מישחק לפי היכולת שלו, אבל בידיעה שהמדריך משחק מישחק יותר גבוה יותר קשה, ושכרגע הילד הוא מיתלמד, כל מערכת היחסים פה תקבל צורה שונה לגמרי,
של מדריך גדול וילד מיתלמד, ומישחק עם קסם. מזו יגיעה, מזו השקעה, וכו..
אני מקווה שעבר הרעיון
יום טוב
חנוך
בוקר טוב חנוך
אני חושבת שנוצרת פה חשיבה חדשה , נבונה של שיתוף פעולה וליווי של מבוגרים את הילדים והרי בתקופה האחרונה ההורים והמבוגרים כל כך התרחקו מהילדים, כמו שאנחנו היינו רחוקים מהבורא ועתה שאנו רוצים להידמות לו אנחנו מרגישים מחויבות גדולה יותר כלפי ילדינו .הילדים מתחננים שהמבוגרים יטלו אחריות ויראו להם את הדרך ,ברעיון שאתה מביא יש לקיחת אחריות וליווי אני מאוד אהבתי. תודה ויום טוב
ערב טוב, להלן הצעותיי:
הצעה ראשונה:
משחק מחשב, בו תפקיד הילד לעלות לעולם א"ס .
במידה והוא מסמן את התשובה הנכונה ,
אז מגיע להסתר כפול.
במידה ויסמן את התשובה הנכונה בשאלה הבאה,
אז הוא עולה להסתר רגיל….וכן הלאה.
עד עולם א"ס.
כמובן שהמשחק אמור להיות מוצג על הצג בצורה של מדרגות , שלבים של סולם.
הצעה שנייה:
תשבץ : הילד צריך למלא את התשבץ על סמך בחירת המילים הנכונות הנמצאות מתחת לתשבץ, ועונות לשאלות אשר מופיעות לצד התשבץ .
ע ר ב ו ת
רינת, הקבוצה הוירטואלית
With comments like these you are not encoraging people from around the world to respond or paricipate, giving the fact that some do not have bilingual keyboards and can not respond in hebrew as much as they would love to do do so
משחק: לילד אחד קושרים רגל אחורה, ילד שני קושרים עיניים, ילד שלישי קושרים ידיים לאחור, ילד רביעי שמים אטמי אוזניים וילד חמישי שמים אטב על האף, ילד שישי פלסטר על הפה.
המטרה: צריך לעבור ממקום למקום מסוים אחר בעזרת החברים כשבדרך יש משימות שכולן שייכות לחושים והמשימות מובילות למטרת היעד. (לדוגמא: למצוא קופסא שבפנים יש שק שצריך למשש ולפי הריח לגלות מה זה וכשמוצאים צריך לקפוץ מעל הקופסא 3 פעמים והגיד את הסיסמא:רק ביחד ואז מקבלים את המיקום של המשימה הבאה.
הערה: הכל יכול להתבצע בחדר
הרכבת פאזלים ביחד זו עבודה נפלאה כידוע לכל המשפחה.
בשביל ילדים אפשר ממש לפתח את זה למעין אוליפיאדה וליצור קבוצות ילדים שיתאמנו בעבודת צוות בהרכבת פאזל, ואחר כך יתחרו בקבוצה אחרת.
גם במהלך האימון הם יכירו את הייחודיות אחד של השני וגם במהלך התחרות יעשו הבחנות בתוכם.
שווה ממש לפתוח מעין חוג כזה שמאפשר אחר כך להתבונן בתחושות. ובייחודיות ובתרומה של כל אחד לתהליך ההרכבה.
ואם יהיה גם תורנירים זה יכול להיות תמריץ נהדר וכיף לכולם.
בהכרח הקבוצה המנצחת היא הקבוצה שעובדת הכי טוב כצוות.
ניתן ללמוד, והילדים המבוגרים יכולים ללמד את הקטנים שיטות.
בקיצור יש הרבה רעיונות סביב זה. ממש לפתח חוג
וגם באופן כללי ספורט קבוצתי, הרבה אנרנלין ודגש על עבודת צוות ואיך כל אחד תורם את הייחודיות שלו. (משיכת חבל, מרוץ שליחים..)
להכין סעודה ביחד, מאמצעים פשוטים, ממה שיש, כל אחד מביא משהו, אחרים מקשטים את השולחן(עריכה) ולבסוף יושבים לאכול יחד. ההרגשה היא אחרת. במיוחד אם חוזרים על זה.
להמחיז ביחד עם הילדים משלים של רב"ש ובעל הסולם, או הקוסם, הרי אי אפשר להציג לבד.. לבחור במאי, ואחר כך להתחלף בתפקידים.. לא במטרה לראות מי יותר טוב, אלא מה מביא כל אחד לתפקד. להתבונן בייחודיות ובתרומה של כל אחד וככה להרחיב את התכונות של הדמויות..
רעיון למשחק מסיבות:
שתי קבוצות כל קבוצה מקבלת חב' פלסטלינה מכל הצבעים.
כל קבוצה צריכה להכין כלי מהפלסטלינה כך שכל הצבעים יהיו בכלי.
כמובן כל ילד מקבל גוש פלסטלינה בצבע אחר.
ההוראות :ליצור כמה שיותר מהר כלי מפלסטלינה כאשר הבסיס שלו יהיה מורכב גם מכל הצבעים.
כל צבע יכול להיות עד פעמיים בכלי שיכינו.
הכלי צריך להיות גדול דיו להכיל סוכריות טופי כמספר הילדים בקבוצה.
כל ילד הוא חלק חשוב בכלי והרווח הוא לכולם!
נראה לי שכדי שמשחק יהיה ענין אוטנטי, עליו להיות מבוסס על סיטואציות אמיתיות של תלות כדי להגיע למטרה משותפת. ייתכן שרצוי להתרחק מסוג משחקים מוכר כגון סולמות וחבלים, שכן גם אם משנים את החוקים, התבנית שלו בנויה על תחרותיות. גם בכך שמשנים את החוקים, אנחנו מראש נותנים להם את הפתרון, אז נעלם המיסתורין.
על כן, אני מסכימה שמשחקי מחשב יכולים לאפשר ליצור את הסביבה עליה אנחנו מדברים ואז בהכרח הדמויות והמטלות יתאימו.
מעבר לכך, הייתי מציעה לקחת סצינות אמיתיות בטבע ולקבוצה יש אתגר לפתור בעיה או להעלות רמה של איזה מצב. אז, השחקנים לבד קובעים שהדרך היחידה לעשות זאת היא ביחד. בכך המטרה כבר מושגת למעשה בתחילתו והמשחק רק מוציא לפועל את הבנתם.