קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: יהונתן לובר, בן 24 מיצהר, נפל בקרבות ברצועת עזה. אביו ספד לו: "לפני שמחת תורה עברנו כולנו תקופה כל כך קשה, הרגשנו כולנו שהעם האהוב שלנו מתפרק. באו האויבים הארורים והזכירו לנו שאנחנו עם אחד, הכריחו אותנו לדבר זה עם זה, להילחם זה לצד זה. יותר משחרדנו אשתי ואני מהדפיקות שבדלת, אני חרד יחד איתכם מהיום שאחרי, לְמה שיקרה לנו יום אחרי המלחמה". בהספד הזה, כמו גם ברבים אחרים, ההורים השכולים לא מדברים בכלל על הכאב הפרטי שלהם, אלא על המשמעות של מה שקרה לעם שלנו. מאיפה הכוחות שלהם?
תשובתי: הכוחות האלה לא מגיעים מאיתנו, אלא מהשמיים. הבורא נותן כוחות כדי שנוכל להחזיק את עצמנו ולהילחם, ולהמשיך להיות כמה שיותר יחד. ובכל זאת, עלינו לעשות כאן חשבון נפש לעצמנו. אנחנו מזמינים את כל הצרות האלה עלינו. כתוב על כך גם במקורות שלנו, שזה מה שעלינו לצפות לו אם אנחנו לא מחוברים, אם אנחנו לא מחזיקים יחד, לא תומכים זה בזה, לא חושבים שכולנו עם אחד. ואם לא, אז ודאי שאנחנו ממשיכים את המצב הזה ומביאים על עצמנו יותר ויותר קורבנות.
