קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בחי היום יום האדם חייב לארגן את זמן העבודה שלו בצורה מאוד מדויקת. בימינו, זאת בעיה, מפני שרוב המבוגרים יותר מתבטלים מאשר עובדים. כיצד לחנך את האדם הקטן, כדי שיתכנן את היום שלו בצורה נכונה?
תשובה: הבעיה היא, שהיום האדם משועמם. הוא לא מסוגל למצוא עניין בעבודה. כל דבר בחיים נראה לו חסר משמעות. וזו הבעיה של כולם – מהעובדים ועד למנהלים, במיוחד במשרדים. המנהל מסתגר במשרדו: "אני עסוק!" – אולם למעשה, הוא לא עסוק בשום דבר.
אותו הדבר קורה לעובדים ולפקידים מכל הסוגים ובכל הרמות, שמעמידים פנים שהם עובדים. זה דבר טבעי. אנשים מאבדים את הרצון לייצור, ליצור, לעשות משהו. הם לא יכולים להכריח את עצמם לעבוד. האדם שוכב, יושב, מסובב משהו…
טוב שהיום יש אינטרנט. זה פשוט תרופה לשעמום, כי אנשים עסוקים לפחות במשהו, אחרת, הייתה יכולה להיות התדרדרות מהירה עוד יותר. אף על פי שבמקרה הזה, היה הרבה יותר קל – היינו מרגישים את עצמנו "נובלים" במהירות, כמו צמח. כל זה הוא תוצאה של האבולוציה של הרצון שלנו, שגדל עד למקסימום שלו וכבר לא יכול להתמלא בשום דבר .
הכול התחיל עוד בשנות ה- 60 של המאה הקודמת מדור "ילדי הפרחים", מה"ביטלס", מההִיפים שנכנסו למדיטציה, משימוש בסמים, וכולי. זה היה הסימן הראשון.
עכשיו, כאשר אנחנו מתעסקים בתקשורת האינטגרלית עם אנשים, אנחנו משתמשים בטקטיקה פשוטה למדי. קודם צריך להבחין עד כמה החברה תורמת לאדם, כיצד היא מעוררת, כובשת אותו, שולטת בו, עד כמה האדם מתחיל לספוג את האפשרויות, הרצונות, המטרות של הסביבה, עד כמה הסביבה משפיעה על האדם, ולכן, בהתאם למשחקים שאנו עושים, אנחנו מעוררים בכל אחד תשומת לב, יחס טוב או רע, כל מיני מצבי מעבר בתחושות, במחשבות, בהחלטות, בהערכות, וכולי.
העובדה היא, שאם אנחנו מכניסים את האדם לסביבה נכונה, אז הרצון שלו, שמהווה את הבסיס לקיומו, אשר קודם היה קטן מאוד (הרי, הוא לא רצה שום דבר, והוא לא היה מסוגל להזיז את האצבע) – הרצון הזה עכשיו נהיה פי עשרה גדול יותר, מפני שהאדם נמצא בקבוצה שמתחילה לעורר אותו, להניע אותו כל הזמן.
בסופו של דבר, הוא סופג את הרצונות של האחרים, והכי חשוב, הוא מתעורר, מקבל זעזוע פנימי קטן. וזה מוציא אותו ממצב של אדישות.
אני חושב שצריך לאמץ את זה בכל קבוצות העובדים, אם הם באמת לא רוצים "לישון" לאורך כל החיים. הרי, הם בכל זאת צריכים לעשות משהו לטובת החברה. לכן, יש צורך לבוא אליהם ולחבר אותם בצורה כזאת, שכולם, על אף שכל אחד ישן, יקבלו התעוררות זה מזה. ואז יתעורר בהם רצון נוסף, שאיפה, עלייה, והם יתחילו לחיות ולעבוד ביעילות.
אותו הדבר עם הילדים. כלומר, הסביבה משפיעה על האדם בצורה כזאת, שהוא מתחיל לקבל את הרצון מכל הסובבים אותו, ונהיה פי כמה יותר אנרגטי מאשר בעבר.
בנוסף, רצון כה עז יוצר באדם תנאים להמשך ההתפתחות. זה לא רק תשומת לב מוגברת, אלא יכולת להתעלות מעל האחרים או להמעיט את עצמי מולם, לספוג את המידע מהאחרים, והכי חשוב – להגיע למצב שניכנס למרכז המעגל, ונרגיש את האחדות שדרכה נסתכל על העולם ונפתור את כל הבעיות בצורה נכונה.
זהו הרצון הגבוה יותר, המחשבה הגבוהה יותר, השכל שלא שייך לא לי ולא לאחרים. זה משהו חדש שכרגע יצרנו על ידי המאמצים והדחפים המשותפים. והמשותף הזה שנולד בינינו, הוא המדרגה הבאה היותר מפותחת שלנו. ואם מסתכלים דרכה, ודרכה פונים לעולם, אז כל אחד מאיתנו מביא את עצמו להחלטה הנכונה.
מתוך שיחה על החינוך האינטגרלי, 23.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
השיטה היעילה ביותר
הצורך בפסיכולוגיה אינטגרלית
כאשר אין כוח החיוּת…
