מאין נולדות המילים

הרושם הרוחני של האדם נקרא "אור", בדומה לעולם הזה היכן שהאור מסמל ראייה והבנה, כמו שנאמר בדרך כלל "אור חכמה", "ברור כשמש" או להיפך, "חושך של אי הבנה". כל השמות האלה נלקחו מהעולם שלנו, הרי בעולם הרוחני אין מילים. ביטוי רוחני קובע את מידת ההשפעה הכללית שבה אני נמצא, ההידמות שלי לאור העליון: מ-0 ועד 100%, סך הכול 125 מדרגות שכל אחת מהן נחלקת לעשר ספירות ולעוד הרבה תת דרגות.

כך נוצרת השׂפה שלנו, כל המילים, אפילו בעולמנו איפה שנדמה לנו כאילו שאנחנו מתרשמים מאיזה שהם חפצים גשמיים או מפעולות. הם כולם מדומים ואין שום דבר חוץ מההרגשה האישית שלנו, של האור העליון המתגלה בתוך הרצון שלנו. כלומר, אנחנו תמיד נמצאים במגע עם הבורא, במגע ישיר או הפוך, ומגיבים רק לאור שלו או חוסר האור. כך נולדות כל המילים שלנו.

ההבדל הוא רק בזה: האם אני יכול למדוד עד כמה אני דומה לאור העליון, אז זה יהיה מונח רוחני. אך אם אני עדיין לא מזהה את עצמי ואת מידת ההידמות שלי לתכונת ההשפעה, אני נותן לתחושות והרגשות שלי "שמות גשמיים". אך אל לנו להתבדות, כאילו שאנחנו חופשיים להמציא בעצמנו את השמות האלה, הם נובעים מהטבע שלנו.

אם אני יצרתי ראשון איזה חפץ וכיניתי אותו "שולחן", משמע שקיבלתי את השם הזה בתוך הרצונות והתכונות שלי, מהאור המתפשט בהם. הרי אני הוא כלי רוחני שבו מתרחשת איזושהי תופעה. לכן לא יכולה להיות כאן שום מקריות. כל הבריאה, איזו שלא תהיה, היא בסך הכול רצון ליהנות, המתרשם מהבורא.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לספר פנים מאירות ומסבירות", 05.08.2010

רשומות קודמות בנושא:
לא ניתן להעביר הכל באמצעות המילים
הגימטריה בתוכי
שפה – זו תוכנת קשר