הסתר יחיד זה גם כן קשר

בעל הסולם, "הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א' ":

"והנה באופן זה אין האדם רואה את פניו הטוב של השם יתברך. כמובן אם הוא מאמין שעל כל פנים השם יתברך סובב לו הדברים הללו, או מחמת עונש על העבירות שעשה או כדי להיטיב באחריתו, אבל אינו נכשל לומר שכל זה הגיע לו מגורל עיור ומטבע חס ושלום בלי חשבון ודעת, אלא מתחזק להאמין שהשם יתברך סובב לו בהשגחתו את כל אלה, נבחן שרואה על כל פנים את האחורים של השם יתברך."

כזה הוא הסתר אחד, המצב של אדם שנמצא בתהליך של התקדמות רוחנית. הוא עדיין לא הגיע לגילוי, אבל מרגיש תהליך מסוים ומשייך את הבעיות שלו שהן רק מהבורא.

הבעיה שלו היא בזה, שהוא לא יכול להצדיק את הבורא. על זה מעידה הרגשת הייסורים עצמה. מצד אחד, אם האדם היה יכול להצדיק את הבורא, אז הוא לא היה מרגיש ייסורים, ומצד שני, אי אפשר להרגיש ייסורים ולהודות על זה. אם אתה כבר סובל, זה סימן שרע לך. בעולם שלנו אפשר להרגיש דבר אחד ולומר דבר אחר, אבל ברוחניות אין דבר כזה: מה שאתה מרגיש, זה מה שאתה "אומר". אם בפנים אתה סובל, אז מחוות תיאטרליות, מילים יפות, וחיוך חיצוני לא יעזרו לך.

לכן, רע לי, והמצב הזה נקרא "הסתר אחד". אז מה קושר אותי עם הבורא? הרגשה לא ברורה של זה, שדווקא הוא עומד מאחורי כל זה. אין כאן בהירות, מפני שהיא שוללת את ההרגשה הרעה. אם הבורא מגולה, אז אני מקבל תענוג ואם הוא נסתר, אז אני מקבל ייסורים. אבל במקרה הזה הייסורים לא כל כך גדולים, כדי לנתק אותי מהבורא אני יכול להצדיק אותם.

הכלי שלנו מחולק לשני חצאים: גלגלתא ועיניים ואח"פ. ומתוך זה, פועלים עלינו שני סוגי אורות: "חסדים" ו"חכמה". ואז יוצא, שאני בכל זאת יכול להצדיק את הבורא, שלפי ההרגשות מתנהג איתי לא טוב. אני מייחס את זה על חשבון העבירות הקודמות, או על חשבון השכר העתידי, ולכן לעת עתה מסכים לייסורים.

כאן מסתתר מכלול שלם של יחסים הדדיים. הטוב נראה לי כרע ואני מניח, שזה מגיע לי בגלל העבירות הקודמות שלי, או שאני אקבל בעתיד שכר עבור הייסורים האלה. בשׂכל, עד כמה שאני מסוגל, אני מצדיק את הבורא, ואף על פי שאני מרגיש ייסורים, בכל זאת אני מכיר בזה שהם באים ממנו ולא מאיזה שהם גורמים צדדיים. מי שלא ישים לי רגל, אני במחשבה מצייר מאחורי זה את הבורא.

זוהי מדרגה לא פשוטה, ואם האדם לא יורד ממנה, אז היא הופכת לקרש קפיצה למשהו גדול יותר. הלוואי שנהיה במצב הזה בקביעות, בזה שתופסים שהכול, גם הטוב וגם הרע, בא מהבורא, שאין עוד מלבדו, ששום כוח זר לא שולט עלינו וגם לא הגורל העיוור. ההשגחה שלו נראית לי כרעה, אבל אני מצדיק את זה על ידי העבירות הקודמות או השכר העתידי. הבורא, כמו אבא אוהב, שמחנך ומגדל אותי בצורה נכונה.

ומצד שני, ההסתרה כאן היא גם בזה, שאני מצפה לאיזו תועלת מהייסורים שלי: או שהם ינתקו אותי מהעבירות הקודמות, או שיעזרו לי לרכוש תענוג בעתיד. למעשה, הבורא לא זקוק לייסורים האלה, לא בתור כפרת עוונות ולא בתור שכר עבור הטוב.

ובכל זאת, במצב הזה האדם משתוקק להגיע להשפעה, מעריך אותה ומחזיק בכיוון הנכון אליה. יחד עם זה פועלים עליו שני כוחות: הסתר, שנובע מהרצונות העצמיים הלא מתוקנים, ואיזו הארה מהידבקות באחוריים של האור.

מתוך שיעור על המאמר "הסתר וגילוי של השי"ת – א", 02.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לא רוצה לקלל את הבורא!
להבין את ההשגחה העליונה
לא שופטים לפי ההרגשה