קשר זה חיים

ה"חומר" של הרצון שלנו הוא "עפר", והוא לא משתנה. מה שמשתנה זו רק מידת הקשר בין חלקי ה"עפר" האלה. לכן, קודם כל, אנחנו צריכים לראות ולהשיג את עצמנו לא סתם כרצון לקבל. כי הרצון הזה מקבל 613 צורות שונות ומיוחדות, ובכל אחת מהן אנחנו רוצים ליהנות אך ורק לעצמנו בלבד.

זה מובן בהחלט, כל בני האדם רוצים משהו ובזה כאילו "מפוררים", מפרקים את הגרגיר של הרצון שלהם לתרי"ג אבחנות של תענוג עצמי. ודאי שאף אחד לא יכול לספור את המספר הזה, ואנחנו משתמשים בו עכשיו לצורך משל.

ואחר כך מתחילה העבודה על הקשר שלנו עם אנשים אחרים. "הפירורים" האלו הם בעצמם נשארים ללא רוח חיים, כמו שנאמר: "כי מעפר באת ואל עפר תשוב". וכל העניין הוא בקשר המיוחד בין החלקיקים, דווקא הוא זה שמקנה להם רוח חיים.

המדענים אינם מסוגלים להבין ואינם מסוגלים לעשות מדומם צורת חיים. הם מנסים להשתמש במכות חשמל ושאר האמצעים, אבל האדם לא מסוגל לעשות דבר כזה. זו לא אלכימיה, כאן מדובר בדברים הרבה יותר מורכבים, כי כאן הכוח העליון חייב להיות מגולה בצורת החיים שנראית לעין. האדם יכול לעשות את זה רק אם הוא יזמין את פעולת המאור המחזיר למוטב. כדי להפוך "דומם" ל"צומח", ו"צומח" ל"חי" וכולי, כל פעם צריכה להיות מנה של המאור המחזיר למוטב.

לכן, על ידי יצירת הקשר בינינו החלקיקים העכורים שלנו מגלים את החיים דווקא בקשר הזה. הם בעצמם נשארים ברצון לקבל הדומם, אבל הקשר ההדדי שהם יוצרים ביניהם, הערבות, ההשפעה ההדדית, הרשת, שאותם הם רוצים לבנות בעזרת המאור, היא הופכת ל"צומח", ובה זורמים כוחות החיים שנובעים מחיי החיים, ממקור החי, מהבורא. ואחר כך מדרגת ה"צומח" הם עוברים לצורות יותר מורכבות של הטבע ה"חי" וה"מדבר".

חשוב להבין את המבנה הבסיסי, את המהות של המערכת הזאת: החלקיקים נשארים אותם הרצונות שנבראו כ"יש מאין", והקשר ביניהם הוא "יש מיש".

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 26.07.2012

ידיעות קודמות בנושא:
לצורך קשר צריך ניתוק
נקודה המכילה בתוכה אינסוף
קשר – זה חיים