קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, "מצווה אחת": "שני חלקים בתורה: אחד, הנוגע בין אדם למקום. והשני, הנוגע בין אדם לחבירו. ואני קורא אתכם, על כל פנים, לעסוק ולקבל עליכם מה שבין אדם לחבירו, ועל ידי זה תשתלמו גם במה שנוגע בין אדם למקום".
כל ההתפתחות ההיסטורית שלנו התרחשה מפני שכך הטבע, הבורא, הרשימות, התוכנה שבתוכנו – חייבו אותנו להתפתח. התפתחנו בצורה אינסטינקטיבית, על ידי דחפים פנימיים למיניהם שהתגלו בנו. היום, השלב הזה מגיע לסיומו.
זה קורה אצל כל אחד ואחד בחייו הפרטיים, ובזמננו זה קורה עכשיו בכל העולם. זה מתגלה אצלנו כמשבר גלובלי, אינטגרלי. אנחנו לא יודעים איך להסתדר בחיים שלנו. פתאום כל האנושות מתחילה לגלות שהאירועים יוצאים מתחת שליטתה.
תמיד יכולנו לעשות משהו כדי להתמודד עם המצב, היום לא. עד כדי כך שאנחנו מפסיקים להבין זה את זה: אדם אחד מדבר משהו, והשני אינו מבין אותו. בצורה כזאת אנחנו לא יכולים להגיע לשום הסכם, על אף שאנחנו רואים שבלי הסכמה כללית מינימלית לא נוכל לשרוד.
הסתיימה ההתפתחות על ידי הכוח המחייב של הטבע, כשהכול היה מובן מאליו, כשהיינו עושים מה שבא לנו וצייתנו לדחפים שהתעוררו בתוכנו. כמובן שגם עכשיו הרשימות ממשיכות להתגלות בתוכנו, אך איננו יודעים מה לעשות איתן, וגם איננו מסוגלים לזהות את המערכת החיצונית שבה אנחנו קיימים. העולם נעשה מבולבל.
ולכן בזמננו מתגלה השיטה שמסבירה לנו מה לעשות עם עצמנו בתנאים החדשים הללו. אך אנחנו עדיין לא מרגישים עד כמה נחוצה לנו ההוראה הזאת, שנקראת "תורה".
בעבר היינו מתפתחים על ידי הכוח הפנימי, שכל הזמן היה מבצע בנו פעולות, ואנחנו, בחוסר דעת, היינו נפעלים על ידי הכוח הזה ומבצעים את הפעולות שלו. ליתר דיוק, אנחנו אפילו לא היינו מבצעים, מכיוון שלא היה לנו רצון משלנו. אנחנו פשוט היינו כמו איזושהי בובה על חוט, שעשו עליה כל מיני מניפולציות.
ועכשיו, המניפולציות הפנימיות האלה לאט לאט נפסקות. התוכנה הפנימית שבנו אינה מתגלה יותר. מה רוצים מאיתנו כוחות הטבע? מדוע הם הפסיקו לנהל ולפתח אותנו?
כוחות הטבע הללו רוצים שמעכשיו אנחנו נשתתף בהתפתחות של עצמנו, מתוך הכרה. זה השלב שהגענו אליו עכשיו.
אבל איך נדע איך להשתתף נכון בהתפתחות שלנו? הרי ללא הידיעה הזאת, לא נצליח להתמצא במציאות החדשה הזאת, וכתוצאה מכך נקבל ממנה מכות. אנחנו צריכים עכשיו להשלים את מה שעד עכשיו הטבע היה עושה.
ולכן מתגלה שיטת הקבלה ומראה לנו את הדרך. היא מסבירה כיצד אנחנו צריכים לפעול כדי להשלים מתוכנו אותן פקודות הטבע, שקודם היה מפתח אותנו בעצמו. את הדחף לכך אנחנו יכולים להשיג על ידי חיבור עם האחרים. בדיוק בשביל זה אנחנו צריכים לחפש את החיבור איתם – כדי למצוא את אותם החסרונות, אותם הדחפים לתיקונים שאנחנו צריכים להשלים בתוכנה.
ואז אנחנו כביכול זורקים את העצים לתנור, מספקים את חומר הדלק להתפתחות שלנו. וכך אנחנו מתקדמים. חומר הדלק הזה יכול להיות חיובי או שלילי. וגם אצלנו, צריכים להיות שני הצדדים של המטבע: מצד אחד, חסרונות, תסכולים וחושך, ומהצד השני, אור, חיבור בינינו ודרישה להדדיות.
את כל זה אנחנו צריכים לגלות כדי ליצור את המרכיב הדרוש להתפתחותנו. אם נוסיף אותו, כוח ההתפתחות ישנה את מצבנו והאבולוציה שלנו תימשך. אך אם לא נמצא את החסרונות, את המטרות, את התסכולים, את השאיפות הנכונות – אז "גלגל ההתפתחות" לא יסתובב.
עד עכשיו, כשעוד לא נדרשה ההשתתפות שלנו, הרשימות גלגלו את הגלגל בצורה אוטומטית, החל משבירת הנשמות, בדרגות הדומם, הצומח והחי. אבל עכשיו, ההשתתפות שלנו הפכה לתנאי הכרחי. אנחנו צריכים להוסיף לרשימות השבורות את הרצון שלנו שהן יתממשו נכון.
המימוש הזה מורכב משני חלקים: בניית הכלים ומילוי הכלים. בניית הכלים, כמו שכתב בעל הסולם, נוגעת ליחס בין אדם לחברו, ומילוי הכלים נוגע ליחס בין האדם לבורא. בזה אנחנו צריכים לעסוק. ודאי שקודם כל אנחנו צריכים לחשוב על הכלים, ורק לאחר מכן – על המילוי.
לכן נאמר שאהבת הבריות מביאה לאהבת ה'. בראש ובראשונה, עלינו לדאוג לחיבור הנכון בינינו. ובתוך החיבור הנכון בינינו, כבר תתגלה תכונת ההשפעה המשותפת שלנו, ובתכונה המשותפת הזאת יתגלה הכוח העליון, שנקרא "האלוקות", "הבורא".
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מצווה אחת", 23.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
מחליפים תוכנה
התוכנית העליונה ממתינה להשתתפותך
בסך הכול מצווה אחת
