לגלות תפיסה חדשה

שאלה: יש תופעה מאוד מעניינת שדיווחו עליה כמה וכמה אסטרונאוטים שיצאו לחלל החיצון. הם כביכול יצאו החוצה כדי לגלות את החלל, אבל בעצם חזרו עם תפיסה שונה לגמרי לגבי כדור הארץ שלנו. הם גילו שכשהם נמצאים בחלל העצום, הם פתאום רואים את כדור הארץ כנקודה קטנה שצפה בחלל, עטופה באטמוספירה שברירית שבקושי מגינה עליו. הם פתאום הרגישו חמלה כלפי המין האנושי, הרגישו אחדות של הכול, ואהבה שהציפה אותם. למה אתה חושב שזה קורה דווקא לאסטרונאוטים, שכביכול יצאו לחפש משהו בחוץ, אבל חוו דווקא שינוי בגישה שלהם עלינו?
תשובתי: הם ראו את המצב האמיתי לגבי הקיום שלנו. אנחנו חיים על פני כדור קטן שעף בחלל אינסופי, וסך הכול קרום קטן של אטמוספירה שומר עלינו ומחזיק אותנו, כך אנחנו חיים, זאת אומרת, בצורה מוזרה מאוד. אם כך למה אנחנו קיימים, ואיך אנחנו קיימים, בזכות מה ולאיזו מטרה? אלה שאלות שמיד מתעוררות, הן למעלה מכל הידיעה שלנו על החיים שלנו. עם זאת העיקר שאנחנו מתחילים לראות, עד כמה אנחנו לא בנויים לאותה שלמות שאנחנו מרגישים פתאום שנמצאת בטבע שהוא כל כך גדול, עצום, ואנחנו כאלה אומללים. מה אנחנו עושים כאן? מתווכחים בינינו ועוד משהו? איפה היצור המיוחד והמפותח? בשביל מה אנחנו מפתחים את הכול? בשביל מה אנחנו חיים? רק כדי להרגיז, להרוג ולחסל זה את זה? ודאי שכשהאסטרונאוטים מסתכלים עלינו מבחוץ, אז משתנה אצלם התפיסה, כי הם כבר לא נמצאים בכוחות שעל פני כדור הארץ, שכל הזמן מפציצים אותנו בכלי התקשורת השונים וכל יתר הדברים. הם אפילו לא יוצאים למדבר, או לאיזה יער או ים, הם יוצאים לחלל. זאת אומרת, הם יוצאים לכוחות אחרים. כוחות גשמיים, אבל אחרים. כתוצאה מזה ודאי שהם נמצאים תחת מה שנקרא "מבול מים" ששוטף אותם, ואז חל שינוי בתפיסה שלהם.

מתוך התוכנית "חיים חדשים" 1067, 15.11.2018