קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בהתפתחות האדם, אנחנו רואים שהעובָּר למשל תלוי לחלוטין באימו. הוא ניזון ממנה ומקבל ממנה גירויים שונים. לאחר מכן בלידה, חבל הטבור נחתך והקשר מתנתק. אם העולם מבוסס על קשרים של תלות ותלות-הדדית, מדוע אנחנו נדחפים לעצמאות מרגע הלידה?
תשובתי: אנחנו מתחילים להכיר בכך שאנחנו בכל זאת תלויים במישהו אחר, באימא נגיד. אחר כך באבא, בקרובים, במורה, וכן הלאה. אנחנו לומדים יותר ויותר עד כמה אנחנו קשורים לאנשים שנמצאים סביבנו, עד שאנחנו מגיעים לגיל שיוצאים לעבודה, הולכים לצבא, ומתחילים להכיר את העולם. ואז עלינו להיות מוכנים לכך שאנחנו נתקלים באנשים שיכולים להזיק לנו. כאן עלינו כבר לדעת, איך להתייחס לכל האנשים שנראים לנו כזרים. מה אנחנו צריכים להקרין מעצמנו ומה אנחנו צריכים לצפות מהם. זו הבעיה, ולכן זה עיקר הלימוד שלנו שצריך להיות לנו. עלינו להרגיש בכל מקום בחיים, איפה שלא נהיה, שאנחנו נמצאים באותו מצב כמו שהיינו בבטן של אימא. שסביבנו ישנה תמיד סביבה שכולה, דואגת לנו. וכל פרט בחברה נמצא בקשר כזה עם אחרים, כדי לספק לכולם את אותו מצב.
