קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: האם לדעתך כל אדם חי בבועה שלו?
תשובתי: בטח. גם אני למשל חי בבועה, אני כמעט ולא יוצא מהמשרד שלי, ואני לא מרגיש שחסר לי משהו. טוב לי להיות בבועה שלי, כך אני מרגיש שאני מסוגל לתת ולהגיש מה שישי לי לעולם. וכמובן שזה לא אומר שאני חי בבועה מבחינת תפיסת המציאות, מבחינה אינטלקטואלית. אני בקשר עם העולם, עם אנשים, אבל אנחנו בסך הכול חיים על פני כדור הארץ הקטן בתוך בועה, ולכן זה טבעי, האדם פשוט חי בתוך עצמו. בתורה כתוב, "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי כ"ב, ו'), כל אחד בונה לעצמו תפיסה מסוימת של המציאות וזו הבועה שלו, ומתוך הבועה הזאת הוא מתייחס לכל המציאות. אנחנו לא יכולים להגיד אם זה טוב או רע, אלא שזו המציאות.
שאלה: הבועה זו אשליה או מציאות?
תשובתי: השאלה עד כמה האדם נסגר ומפחד לפרוץ את הגבולות של הבועה, או שהוא ננעל בבועה כדי לחקור דברים ולהיות מסור יותר לאיזה אידיאל או מטרה, ולא רוצה שיפריעו או ישפיעו עליו. אנחנו בוחרים לעצמנו חוג חברים, עם אנשים שיש להם יחס דומה ליחס שלנו לחיים, ואם מישהו היה מסתכל עלינו מבחוץ, הוא היה אומר "תראו באיזו בועה הם חיים".
שאלה: האם זה יתרון או חיסרון לחיות בתוך בועה?
תשובתי: אנשים שטסו לחלל מסתכלים אחרת על החיים פה בכדור הארץ הקטן, הדעות שלהם השתנו, הם כבר לא יכולים להיות רעים, כי הם כבר חושבים על כולם בצורה אינטגרלית גלובלית. הם מבינים שאנחנו בסך הכול יצורים קטנים, והם לא מבינים למה כל היום אנחנו רוצים לעשות רע זה לזה. בכך שהם התנתקו לזמן קצר מהעולם הזה, הם רכשו תפיסה חדשה על איך עלינו לחיות יחד. אם היה אפשר להוציא את כל האנושות לחלל, אני חושב שהיינו משנים את המציאות שלנו בעולם הזה. כשאני יוצא מהבועה, אני מבין שהחיים יכולים להיות אחרים לגמרי, ובעל כורחי אני כבר משתנה. וכשאני מסתכל על החיים מנקודת מבט חדשה, אני מבין שהחיים הקודמים היו חיים מוגבלים וילדותיים, ואז אנחנו משתנים.
