הירידה ניתנת מלמעלה – לשם בדיקה האם העליות מתרחשות בתוך האגו.
ולמרות שבזמן הירידה האדם אינו מסוגל לכלום, כאשר הוא מקבל שוב עליה, עליו להזמין את הירידה הקודמת, על מנת להבין מה עליו לעשות כדי לא לקבל ירידות יותר.
העבודה העיקרית של האדם היא לחבר לעלייה את החסרון של גדלות הבורא, שהורגש על ידו בירידה הקודמת. וזו הסיבה לכך שמצבים אלו נקראים ירידה דווקא, משום שנעלמת בהם גדלות הבורא, והבורא לא קיים בתוכנו ובינינו. את הירידות הללו אנו רוצים לחבר לעלייה.
העליות והירידות מתרחשות ללא תלות בנו. בנו תלוי לחבר את החסרון לגדלות הבורא בתוכנו מהירידה, לגדלות הבורא בעליה.
אני מחפש בעצמי, מעורר חסרון של גדלות הבורא, משתדל להרגיש אותו, למדוד, ולחבר להרגשת גדלות הבורא הנוכחית.
גדלות הבורא נמדדת במידה שבה היא מאלצת אותי לאהוב את החברים. נאמר ש"מאהבת הבריות מגיעים לאהבת השם".
אולם מדוע עליי לאהוב את הבריות? משום שאני רוצה להשיג את האהבה לבורא. הבורא – זו המטרה, וההכנה לכך, זו האהבה לנבראים.
אנו שואפים להחזיק את הבורא במרכז הקבוצה, בכדי שגדלותו תחזיק ותקשור אותנו יחד. והבורא משחק איתנו מתוך מרכז הקבוצה, על ידי כך שהוא מפריד בינינו. אך אנו מתגברים על ההפרעות, בכך שאנו שומרים תמיד באיזון את הרגשת גדלות הבורא המשותפת שלנו, שומרים על הבורא בינינו.
אני – קבוצה – בורא.
הבורא הוא הסיבה והמטרה של העבודה. אולם המימוש הוא בקבוצה שבה עליי להשיג את אהבת החברים. את זה אני מבקש מהבורא. ולכן הבורא הופך כאן לאמצעי. ולאחר שהשגתי את אהבת החברים אני יכול לעבור להשגת אהבת הבורא.
ככל שאני מגדיל את הבורא בעיניי, כך אני בעצמי מתמלא יותר בגדלותו.
ההזדהות שלי איתו, משחררת אותי מכל הבעיות הרוחניות והגשמיות.
הבעיות נפתרות רק על ידי זה, שהבורא, האור העליון, ממלא את הרצונות הריקים שלנו.
תשתדל לחיות במהלך היום לאור גדלות הבורא, אל תסכים לכך שהיא תקטן.
דווקא בכך מסתכמת עבודת האדם, וכל היתר נשלח מלמעלה. עלינו להרגיש את עומק הקרע מהבורא, את החסרון בשליטתו – וכיצד גדלות הבורא ממלאת אותם.
המעבר מהערכת מצבי מ״איך אני מרגיש?" להערכתו ל"עד כמה נוכחת בי חשיבות הבורא?" – זהו צעד הראשון לקראת הכניסה למצב הרוחני!
קראו עוד בטוויטר שלי.