בהיותי מקבל אני משפיע, משתווה עם הנותן, מרגיש איחוד. מה שאני מקבל, הופך לאמצעי: אני מבין שהבורא משפיע כדי לקבוע קשר בינו לבין הנברא. העיקר הוא ביחסים בינינו, הוא שהם הקובעים, שהבורא ושמו אחד. וזה נקרא אהבה.
האור החוזר הופך לכלי לקבלת האור לאחר צ"א. לקבל את האור הפנימי בתוך האור החוזר, פירושו של דבר לקבל אותו ביחס שלי לבעל הבית, באור החוזר, בהשתוקקות שלי אליו. יחד עם זה אני מקבל טעם אחר של מילוי – אור פנימי – גם באיכות וגם בכמות.
ב-22-23 במרץ נערך כנס קבלה וירטואלי ייחודי ומדהים. היו 2500 חיבורים, כמות עצומה של משתתפים. לראשונה בכנס הרגשתי מדרגה חדשה לחלוטין של התפתחותנו, של ההכנה שלנו. אני מאוד מודה על כך לכולם!
אנחנו חושבים שאנחנו מחממים את האטמוספירה של כדור הארץ ובכך מעוררים את שינוי האקלים. אולם התפרצות אחת של הר געש מעוררת הרבה יותר זיהומים והתחממות האטמוספירה באופן שלא ניתן להשוות… אם נשנה את היחסים בינינו, ישתנה גם היחס שלנו לטבע והכל יגיע לאיזון…
מומחי האקלים: גל של שטפונות עוצמתיים יכסה את ארה"ב באביב זה. הקבלה: על אף שאנחנו מגלים את הקשר בין פעולות האדם ותגובת הטבע, אולם במציאות ההשפעה על הטבע נקבעת על ידי היחסים בינינו. בגללם, אנחנו מעוררים סופות…
איזון הכוחות הוא עיקרון היסוד של הטבע. לכן הנפת כנפיים של פרפר מעוררת תגובה בקצה השני של כדור הארץ. עיקרון זה דורש מאיתנו להשתמש במשאבים רק במידה ההכרחית לקיומנו. אחרת אנחנו מעוררים כוחות המשיבים את האיזון באמצעות השמדת המותרות.
עיקר הקושי בעבודה הרוחנית (לגלות את הקשר עם הבורא בהידמות אליו) – זה המגע הראשון עימו (בעל הסולם מצוה אחת).
לכן מה שאנחנו עוברים עכשיו בשיעורים שלנו – חשוב כל כך וצריך לא רק לחזור עליהם אלא לחיות מחדש את השיעורים מספר פעמים.
עד שהאדם ישיג את המדרגה הראשונה של הגילוי (ההידמות הראשונה לבורא), הלימוד שלו והקשר בקבוצה מכבידים על מצבו. באמצעות ההסתרה הבורא רוצה למשוך אותו אליו, כדי שיחיש את המאמצים וישיג את הגילוי (לפי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, 101).
לא בניסיון אחד משיג האדם את הדבקות בבורא, אלא דרך דחיות רבות, כדי שיתגלה בו רצון דווקא לדבקות בבורא, והייסורים יהפכו לתענוג. הבורא מונה את מאמציו, עד שישיג את המתח הדרוש לדבקות (לפי בעל הסולם, אגרת יט').
כל מהות המאמצים שלנו לגלות את הבורא, בכך שנקשור לבורא את כל המתרחש עימנו. ומי שלא עושה זאת, כאילו דוחה את כל העולמות, שנבראו לגילוי הבורא לאדם. לכן אנו מוכרחים לראות בכל המתרחש רק את פעולות הבורא (לפי בעל הסולם אגרת יח').
האגואיזם לעולם לא יסכים לכך שהיהודים בעצמם אשמים בכך שמכים אותם. גם הדתיים לא יסכימו. ורק המכירים את מבנה הבריאה, את התוכנית שלה, מבינים את המתרחש בעולם, את שורש האנטישמיות ורואים באיחוד היהודים את פתרון בעיית העולם.
השנאה ללומדי הקבלה האמיתית, מקרב היהודים גדולה יותר מאשר מקרב לא יהודים, כיון שהיא מחייבת את היהודים לתיקון האגואיזם. השנאה הזו למקובלים היא טבעית, אינסטינקטיבית – באותו אופן, גם הלא יהודי מרגיש דחיה מיהודים. כשנתקן את היחס לקבלה נתפטר מהאנטישמיות.
אני כותב על איחוד היהודים, על מנת שהם ישתחררו מהשנאה. אנחנו לא נלחמים עם האנטישמים אלא עם הבורא, שקרא לנו ילדיו, ולאחר מכן דחה אותנו כיוון שהתנתקנו ממנו.
לא צריך להיאבק עם האנטישמיים אלא עם האגואיזם שמפריד בינינו. ואז העולם יירגע.
עלינו לזכור תמיד שמטרת הבורא היא למלא את הנבראים.
ואם מתגלות סתירות, מתגלה הזדמנות לעבוד למען הבורא. ואל לנו לקבל את הסתירות כמזיקות, אלא להיפך, כמספקות מקום למאמץ למקם אותן בתוך כוונות של השפעה, עד להופעת הכלי לקבלת האור.
קראו עוד בטוויטר שלי.