הדבר החשוב ביותר הוא להעלות את חשיבות הבורא. במידת חשיבותו, אנחנו מתעלים למציאות חדשה, לעולם הרוחני. הדבר נקבע על פי המידה שבה הבורא חשוב יותר מכל המאורעות, שהוא שולח לנו בכוונה תחילה בצורה של בעיות. עלינו להתעלות מעליהן ולהעדיף את הקשר עם הבורא.
אם נייחס את הכול להשגחה העליונה היחידה, ולבורא כמולך על כל המתרחש, אז נבנה לעצמנו תמונה נכונה של העולם (הרוחני). עם כל בירור (רוחני) שכזה העולם הרוחני מתבהר ורוכש את צורותיו-תכונותיו.
אם אנו רוצים לרומם את חשיבות הבורא, ללא קשר לגחמות הרגש והשכל שלנו, ואנו מקבלים את הכול כקריאה להכיר את הבורא ולהתקרב אליו, אז אנחנו נכנסים למציאות הרוחנית, לעולם העליון, לעולמו של הבורא, שמתגלה בכל תחושותינו.
גם אם עדיין איננו מרגישים שהכול נובע מהבורא, אז במאמצינו להרגיש בכך, אנחנו מוציאים אותו מההסתר, ומעוררים את הגילוי שלו. כל שנדרש מאיתנו הוא למלא את סאת היגיעה.
עלינו להבין שהחינוך שלנו מחזיק אותנו בעולם מוגבל מאוד, שבו יש רק שלושה צירים של קורדינטות וציר זמן נוסף. אך העולם הרוחני בנוי אחרת: יש בו אלפי ממדים, שנמצאים מחוץ (מעל) הזמן.
כיצד לעבור מתפיסה מוגבלת של המרחב לתפיסה בלתי מוגבלת שלו, על מנת לגלות בו את הבורא ואת העולם הרוחני העצום?
אם אני מרגיש את עצמי בלבד – אני דומה לחרק, שחי ברובד שטוח בלבד, מבלי להרגיש את הגובה.
דרך הקבוצה, מתוך הרגשת הקבוצה – אני מרגיש את הגובה, מציאות N ממדית.
כל מאמץ שלנו לקבוע את שליטת הבורא, ששולט על כל סיטואציה, מאפשר לגלות את המרחב הרוחני. הבורא מבלבל אותנו, מרוקן אותנו מכוחותינו, שולח לנו פחדים ומצבים לא נעימים – אבל כל זה אינו אלא עזרה, דרכים שבהן הוא גורם לנו לנוע, מחייב אותנו לחפש כיצד להתעלות מעל למצבים שלנו.
לעת עתה, אנחנו פועלים מתוך שיקולים אגואיסטיים – מחפשים את הבורא מתוך תקווה להימנע מתחושות לא נעימות. מרגע ההתעוררות עלינו לקשור את עצמנו עם הבורא ולדאוג לשמור על הקשר הזה במשך כל 24 השעות. תרגילים כאלו יסייעו לנו להתחיל להרגיש את הממד העליון.
נדמה לנו שבעולמנו אנחנו נמצאים בכבלי הזמן, שתמיד אינו מספיק. אבל לאמתו של דבר, ברגע הזה אני צריך להשיג דבקות בבורא לנצחיות, ולא לחשוב על הזמן, כדי שהוא יעלם!
כל החיים שלנו קשורים בזמן, אבל אם אני חושב על הבורא, הזמן נעלם. אם אני קובע שכל תחושותי נובעות מהבורא, שהינו טוב ומיטיב לכל, מתוך מטרה לקדם אותי לעבר דביקות עמו, אני אכן מגיע לדבקות, והזמן נעלם.
זמן הוא תחלופת המצבים, שמגיעים לי מהבורא: אם מצב אחד התחלף באחר, פירושו של דבר שעבר זמן.
אבל אם אני מייחס את כל השינויים שבי למקור אחד ונדבק בו, אז אני עולה מעל לזמן.
קראו עוד בטוויטר שלי.