ברמת הדומם, הצומח והחי אנחנו נהנים ממילוי בתוכנו – אוכל, מין, משפחה.
ברמת האדם אנחנו נהנים מערכים, מחשיבות – כסף, כבוד, ידע. כך אנו מתקדמים אל עבר ערכים נעלים – אל עבר הנקודה שבלב.
הגעתי לנקודת האפס, כאשר אני והחבר חשובים לי באותה המידה.
אבל החבר צריך להיות חשוב לי יותר מעצמי (כמו תינוק בעבור אמו).
שהרי אחרת אי אפשר לגלות את הבורא.
החברים זה הכלי, שבתוכו אני מגלה את הבורא.
הרצונות ליהנות מקבלה גדלים באופן טבעי, בניגוד להנאה מהשפעה. בהשפעה גלומים תענוגים עצומים, שהרי הם נקבעים על ידי גדלות הבורא, לו אנחנו משפיעים. הבורא נסתר. היכולת לפתח הערכה כלפי גדלותו תלויה בקבוצה.
הניסיון להתחבר גילה את הפירוד באיחוד האירופי.
ניתן לצאת מהמשבר על ידי החלפת החיבור הפורמלי בהתקרבות בין בני האדם. דבר זה מושג באמצעות חינוך ברוח האחדות.
העולם זקוק לדוגמה כזאת!
רוצים לברוח מהדרך הרוחנית. אך אין לאן. לכן הם נשארים, ממשיכים בעל כורחם, על אף הירידות והעליות. אבל הם לא מתייאשים, אלא זועקים לישועה – להשיג את תכונת ההשפעה לבורא… והם זוכים ליציאה מהאגואיזם ולתכונת ההשפעה.
האם אני מצטער על כך שהלב שלי אטום כלפי החברים?
האם אני מצטער על כך שאיני מתקדם או מכך שאיני עוזר להם?
אבל ההכרה בחוסר הרגישות היא כבר ההתחלה והסיבה להתקדמות. כעת עלינו לרומם רק אותה…
האהבה לבריות מחייבת בפעולות בעולם הזה, והיא גלויה לכולם.
כל מי שזה כדאי לו מדבר על כך, אך איש אינו תומך בכך.
נכתב כי "ישראל הם המעט שבעמים" – הכוונה היא לאותם אלו מכל האנושות אשר משתוקקים דרך אהבת החברים לאהבת הבורא.
התנאי, לפיו רק אהבת הזולת מביאה לאהבת הבורא, דוחה. כולם מסכימים לאהבת הבורא, מפני שלאגואיזם משתלם להיות ביחסים טובים עם הבורא וזה לא מחייב אותו בדבר. לכן זה מה שמקובל בכל הדתות – וזה מה שמגביר את האגואיזם.
האהבה לזולת מתאפשרת רק:
– כאשר קיימת תמיכה הדדית בין חברים
– בעזרתו של האור העליון (האור המקיף)
אנשים המשתוקקים לגלות את הבורא חייבים ליצור ביניהם יחסים שיעוררו את האור העליון (אור מקיף) שיתקן את היחסים האגואיסטיים ביניהם ויהפוך אותם ליחסי השפעה – ובה יתגלה הבורא.
מאז קבלת התורה ועד ימינו, דעת התורה ודעת האגואיסטים פועלות בעם היהודי. על העולם עובר סבל רב. בסופו של דבר הם יחייבו את היהודים להבין ולממש את תפקידם: לגלות ולהביא לעמים את גילוי הבורא על ידי החיבור ביניהם.
על אף שאהבת הבריות דוחה אותנו, זוהי מדרגה הכרחית שמעליה נבנות אהבת הבורא, גילויו והדבקות בו. אמנם החיבור בינינו עדיין אגואיסטי לעת עתה, אך הכאב על כך מעוררת את האור העליון, והוא שעושה את כל העבודה.
הבורא גומר את העבודה בעדנו. צריך רק להעלות אליו תפילה, מ״ן, רצון וכאב מצידנו. הכול מושג רק על ידי מאמצינו להתחבר, שמביאים לתפילה – לגילויו של הרצון הנכון, ואילו הבורא יגמור את העבודה בעדנו.
68% מהאמריקאים מרגישים רע כתוצאה מעומס החדשות!
– לא נגיע לתקשורת בינינו בדרך טבעית, מפני שזה פוגע באגו שלנו ומחייב אותו.
– התקשורת אינה העתיד. היא העתיד הרחוק עד מאוד. כאשר נגיע להכרה שלא ניתן להמשיך כך, רק אז, על ידי שיטה מיוחדת, נעבור לקיים תקשורת אמיתית בינינו.
כאשר אדם נמצא בקבוצה שדואגת לחברים, הוא מרגיש שהאגו שלו – הרצונות שלו, מנוטרלים על ידי דאגת הקבוצה, ונעלם הצורך שלו לדאוג לעצמו. כך החברה מנטרלת את האגו שלו. כמו שילד, שמרגיש דאגה כלפיו, פנוי מדאגה לעצמו.
העיקר לספק בחברה הרגשת ערבות הדדית, דאגה של כולם לכולם, כדי שהאדם יוכל לדאוג רק להשפעה ולא לעצמו. אז האדם נבדל מהאגו – מהרצון שלו, עסוק בהשפעה לחברה – ומתגלה לו עולם עליון חדש.
טראמפ מזרז את הזמנים! העולם השבע והלבוש קורס! מתקרב המשבר: ירידתה של רמת החיים לרמה של שנות השישים. מעמד הביניים, הליברלים יעלם. ישנה הכרה בכך ש"אין עתיד".
לברית המועצות הייתה מטרה – להפוך להיות דומה למערב. כעת אין שום מטרה! זוהי התחזית של הקבלה.
הליברליזם הולך יותר ויותר כנגד חירויות האדם. הוא הופך להיות יותר ויותר אכזרי, כמו הפאשיזם. כך גם אומרת חכמת הקבלה: אם בני האדם לא יתחילו לעסוק בתיקונו של טבע האדם – מרצונותיו האגואיסטים לרצונות להשפיע לחברה, אז הליברליזם יהפוך לפאשיזם.
חכמת הקבלה בת 6000 שנה. נכתבו ספרים על מבנה העולמות הרוחניים, אולם על העבודה הרוחנית, על הדרך לשנות את עצמך כדי להידמות לבורא, לא נכתב באף מקום. רק הרב"ש (רב ברוך אשלג) תיאר במאמריו באופן שיטתי את עבודתו הרוחנית של האדם.
כשאנחנו משתדלים להתאחד, אנחנו מבינים שאיננו מסוגלים לכך. אנחנו בגלות, תחת שליטת האגואיזם, פרעה. מתוך הייאוש מהניסיונות להיפתר ממנו, אנחנו זועקים. כך אנחנו מעוררים את הופעת כוח ה״משה״ בתוכנו, שמוציא אותנו מהאגואיזם. עבודתנו בקבוצה היא להשיג בקשה לעזרת הבורא.
עם הזמן אנחנו בונים קבוצה (עשירייה) במטרה להגיע לחיבור. על אף ההתנגדות – גדולה ככל שתהיה – מאמצינו מעוררים את האור המקיף, שמחזיר למוטב, גם אם איננו רוצים בכך, אלא רק מבצעים ביחד את הפעולות ההכרחיות – לומדים וכו'.
קראו עוד בטוויטר שלי.