אנחנו חיים בעולם של הרצון ליהנות. לאחר מכן מופיעה הקומה השנייה, אמונה בנוסף לידיעה. ויש לי שתי דעות, שביניהן אני יכול לנוע. חיים בי שני רצונות, מבלי לבטל זה את זה: אחד בידיעה, מלכות, ושני באמונה, בינה.
העולם העליון נקרא ״הפוך״:
איננו נלחמים בו בינינו אלא עם עצמנו…
איננו מרגישים את עצמנו אלא את הזולת…
לעת עתה אנחנו לא מרגישים את החלוקה לשני עולמות. אבל עליך להשתדל לתאר אותה. במדע אנחנו חוקרים תופעות שאיננו מרגישים. אבל בהדרגה מופיעות ההרגשות. בעל הסולם כולם שאין בעולם דבר מה שאותו האדם לא יוכל להרגיש, כולל הבורא.
שני עולמות קיימים במקביל: דעת ואמונה מעל הדעת. אלו שתי תכונות. אנחנו יכולים להימצא בתוכנה אחת ובתכונה השנייה, לקשור ביניהן. לכן זה נקרא "אמונה מעל הדעת" – אנחנו מהווים את אותו ההבחן בין שני העולמות.
לדעת ולאמונה מהדעת יש אמת משלהן. יש לגדל את הדעת, על מנת לגדל את האמונה. הכול מורגש בינינו. כשאני נופל אל תוך הדעת, אני עובר בכוח מאמצי לדרגת ההרגשה דרך הדעת, אני מחליט שהאמונה חשובה מהדעת, שהבורא שולט בכול.
האור בהשתלשלותו מלמעלה למטה בנה נקודות – מצבים מיוחדים. עלינו לעלות מסימון אחד אל האחר. זה כמו לירות במטרה מוכנה מראש. עלינו רק ליצור רצון – תפילה למצב הבא המוכן – ואנו נכנס אליו.
על פי הדעת – אני חשוב יותר מכולם. על פי האמונה – החברים והבורא חשובים ממני. דעת, רצוני להנות, קו שמאל, כנגד קו ימין, אמונה. בזכות הדעת אוכל להגדיל את קו הימין, את האמונה – וכך להתקדם ביניהם בקו האמצעי.
במציאות קיימים בורא ונברא, אור וכלי שהוא ברא בתוכו, כנקודה שחורה, שאותה הוא מפתח. אותה נקודה מרגישה את עצמה כקיימת – כאדם בעולם הזה, מבלי להרגיש שהיא נמצאת בתוך האור העליון, המנהל אותה.
קראו עוד בטוויטר שלי.