קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני הגעתי לכנס "קבלה לעם" העולמי עם רצון גדול לפרוץ את הקליפה האגואיסטית שלי. אך לא מרפה ממני התחושה שאני יכול משהו, צריך לעשות משהו, עכשיו, ואינני עושה זאת. אני פוחד שהכנס הזה יעבור ויישאר בי רק הרושם, אך שום דבר לא ישתנה בי. מה אני צריך לעשות כבר עכשיו, בדקה הזאת, בשנייה הזאת, ברגע הזה?
תשובתי: קודם כל, כולנו שואלים את עצמנו את השאלה הזאת. עכשיו אתה נמצא בחיבור עם כולם, בהשתוקקות, בציפייה, וזה דווקא מה שנשאר מכל החיים שלך, זה כבר רשום לנצח בחשבון שלך ברוחניות. כתוב, שכאשר נשמתו של האדם עולה לבית דין של מעלה, שואלים אותה שתי שאלות: "עסקת בתורה (האם רצית למשוך את המאור המחזיר למוטב)? ציפית לישועה (כדי להתעלות מעל לאגו שלך אל הטבע השני)?". בדיוק את זה אנחנו משתדלים ליישׂם כאן. ואם כל אחד מאיתנו מרגיש שחייב לעשות משהו ואינו מסוגל לזה, זה דווקא טוב.
זה מאוד לא נעים ומזכיר צירי לידה, הרי אנחנו רוצים להוליד את המצב הבא שלנו, ואיננו מסוגלים. אך דווקא מתוך המאמצים האלו, מלמעלה נולדת בתוכנו המדרגה החדשה. מה לעשות? – לפתוח עוד קצת את הלב שלך, להתחבר עוד יותר עם האחרים, עוד יותר להרגיש, שהבורא חייב להתגלות בינינו, למלוך בתוכנו וכך לקרב בינינו, ובאופן כזה להעלות אותנו לטבע השני.
בדיוק על זה כותבים המקובלים. היום אנחנו נמצאים במצב שכל החומר גלוי ופתוח לפנינו, הכול כבר הוסבר עשרות פעמים. צריך להשקיע עוד קצת מאמצים, אך לא בלימוד, לא בהפצה, דווקא בכזה איחוד וחיבור כמו בכנס הזה. תשתדל להרגיש את כולם בלב שלך, ושהבורא יבצע את העבודה הזאת! שָם, איפה שאתה מרגיש שאינך מסוגל, תמשוך אותו לשם!
הבורא אומר למשה: "בוא אל פרעה!", כמו שאנחנו לוקחים ילד קטן ביד. כי הרי משה שנמצא בתוכנו, הנקודה שבלב, מפחד מפרעה. זה מובן מאליו! כנגד המפלצת הזאת, האגואיזם שלנו, איננו מסוגלים לעשות דבר! אני מרגיש שאני רוצה לגבור עליו, אך אינני מסוגל. וברגע הבא אני בכלל לא רוצה זאת, הוא שולט בתוכי. וכך שוב ושוב כל פעם. הניצוץ הקטן הזה, שנשאר בתוכי מהמצב הרוחני הקודם שהיה בי פעם, אינו מסוגל לעשות שום דבר. בעזרת הניצוץ הזה אני חייב להיאחז בבורא, ואז אני אוכל לעמוד ולהחזיק מעמד כנגד האגו שלי. כי הרי זו כזאת מפלצת, שאנחנו כמובן לא יכולים לעשות איתה שום דבר.
אני רק אוחז את הבורא ביד ורוצה להיות עימו, כמו ילד קטן שמושך את המבוגר בידו ומבקש ממנו לתת לו את מה שהוא רוצה. בדיוק כך אנחנו צריכים להתקדם: "אני רוצה להתחבר עם אחרים! אני רוצה להשיג את האיחוד שלנו! אני רוצה להשיג את הרצון הזה, שבו יתגלה הבורא!!". אני נאחז בבורא בעזרת הניצוץ הקטן הזה, אך זהו רק ניצוץ, ואילו אני חייב לתפוס את כולו, להתחבר איתו. אז פתאום האגו הזה, הפרעה הזה, מתחיל להיעלם בהדרגה… ואני נשאר עם הבורא, באיחוד עם הנקודות שבלב האחרות של החברים שלי, וכך מתגלה המדרגה הרוחנית.
עבורי זו היתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בכנס. חזרתי עם צמאון והשתוקקות גדולה מאוד לדעת עוד ועוד. ברור שמכאן אין דרך חזרה, אלא מעתה תהיה רק עלייה.