"ברגע שבני ישראל הבחינו שהצבא המצרי דולק בעקבותיהם, וראו שאין ישועה, הם כולם התפללו בליבם והרימו את קולם לבורא, והתחננו לעזרתו. במחנה של בני ישראל הפחד אחז בכולם." ("מדרש מספר", פרשת השבוע "בשלח").
הפחד שעליו מדובר, זה פחד להישאר בכוונה "למען עצמו". כי האדם רואה, שברגעים הקשים גוברות בו המחשבות שהן לא על הבורא או החברה, אלא רק על עצמו.
הוא כביכול לחוץ מכל הצדדים, והמחשבות והרצונות, הכוונות והפעולות שלו מכוונות לתוך עצמו. אין לו שום סיבות לדרוש את תכונת ההשפעה.
אבל הוא מפחד להישאר במצב כזה ולחיות למען עצמו, מפני שכבר השיג מה זה אומר לשרת ולשמש את הבורא, והוא רוצה להישאר בזה.
מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 23.04.2014