איזה תענוג לשמח אחרים!

ההתקדמות שלנו בדרך הרוחנית מתחלקת לשני שלבים. בשלב הראשון, האדם עדיין לא יכול ולא מסוגל לקשור את עצמו עם הבורא, והאור עדיין לא מאיר כל כך. ובשלב השני, הודות להשפעת המאור עליו, הוא מתחיל להרגיש שיש לו איזה קשר, איזה יחס לבורא.

הוא לא מבין בעצמו מהיכן זה מגיע, אבל מתחיל לשים לב אליו. כמו שזה קורה בחיים הרגילים, שאתה לא שם לב לאיזה אדם, אבל פתאום הוא הופך להיות חשוב לך ואתה מתחיל לחשוב עליו, לקחת אותו בחשבון. כך זה קורה גם עם הבורא. ואז האדם מתחיל להעריך את המצבים שלו, לבדוק ולברר, האם יש שם איזה קשר עם הבורא, האם זה יעשה לו נחת רוח, האם ייהנה מזה, האם יגיב לזה?

כמו כל התפתחות אחרת, השינוי הזה מגיע כתוצאה מהשפעת המאור המחזיר למוטב. האדם מתחיל לשים לב לזה, כלומר האם מתוך המעשים והמחשבות שלו, יש בזה איזה שהוא יחס לבורא, ואיך הבורא מתייחס לזה, האם הוא שמח ונהנה מזה.

וכאן חשוב, מה הוא מתאר לעצמו במושג "בורא". האם מזהה את הבורא עם תכונת ההשפעה והאהבה שמתגלה בציבור, בתוך העָם.

מתוך ספר "שמעתי", מאמר י"ט: "ועם הרצון לקבל, צריך להתנהג עמו ולומר לו, כבר החלטתי ששום הנאה אני לא רוצה לקבל, מטעם שאתה רוצה להנות, היות על הרצון שלך, אני מוכרח להיות נפרד מה', כי שנוי צורה גורם פירוד וריחוק מה'."

ובזה נקבע, לאיזה צד האדם נוטה. ככל שהתועלת שהתקבלה על ידי הבורא חשובה עבורו, כך הוא פחות שם לב לתועלת האישית שלו. התענוג האישי הופך להיות כדי לעשות נחת רוח לבורא. זה הופך עבורו לרווח החשוב ביותר.

מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", מאמר י"ט, 11.11.2014

ידיעות קודמות בנושא:
השמחה היא מדד לנכונות הדרך
אם אין שמחה, אין אמונה
מפתח לשמחה