בואו ונצחק ביחד!

שאלה: אני מת לדעת מה ההסבר שלך לפתגם "צוחק מי שצוחק אחרון". מי זה האחרון הזה, שיצחק, ועל מה…

תשובה: צחוק – תגובה לפתרון לא צפוי של בעיה. כתוב, שאין שמחה גדולה יותר מאשר התרת ספיקות. ניתן לחזות את הפתרון מראש. "איזהו חכם, הרואה את הנולד" – רואה את המצב המתוקן שעתיד לבוא. ולכן, אפילו בזמן שהמצבים עדיין אינם מתוקנים, הוא שמח כי בעתיד הם כן יתוקנו. הוא צוחק ראשון על ההווה, שנראה מאיים בעיני כולם.

דוגמה: רבי עקיבא, שצחק כשראה שועל יוצא מבין חורבות קדש הקדשים. כששאלו אותו, מדוע הוא צוחק, הוא ענה: עד כה, טרם שהתקיימה נבואת החורבן, היה לי ספק אם תתקיים נבואת הגאולה. אולם עתה, כשחלקה הראשון (חורבן) של הנבואה כבר קרה, אני רואה שיתקיים גם חלקה השני (גאולה), ולכן שמח!

ואם מדברים על צחוק, כמה מילים על רמאות. רמאות היא הבסיס לשיטת התיקון. מדוע? כי עלינו לרמות את האגואיזם שלנו, לפעול כביכול לטובתו ("לא לשמה"). אם עושים זאת בהצלחה, מתחילים בהמשך להבין פתאום, שצריך להתעלות מעליו (בתכונת הבינה, "לשמה"), ואחר כך אף להשתמש בו לכיוון הפוך, לכיוון של השפעה (אח"פ דעליה).

כולם יצחקו אחרונים – כשיגיעו למטרת הבריאה. אך מי שמסוגל לעבוד על האגואיזם שבו (שנוצר רק לצורך זה, כמו נחש המלמד אותנו, לאמיתו של דבר, איך להיות רמאים, ולא מרומים), הוא צוחק כבר עכשיו.
אז בואו נצחק ביחד – על הטבע שלנו, תוך התעלות מעליו. בואו נעבוד עליו. בואו נזדהה לא עם הגוף שלנו, אלא עם הנשמה שלנו.
כתוב שהבורא משחק איתנו, עובד עלינו, מלמד אותנו מתוך המצב ההופכי, באיזו צורה עלינו להיות. "הבורא משחק עם לוויתן" – עם האגו אשר ברא, כדי ש"נזנק" ממנו ונידבק בבורא. לסיכום, צריך לצחוק כל הזמן – גם ראשון וגם אחרון!