השלמות אינה סובלת פשרות

הכול מתחיל מאין סוף, מהמצב הראשוני, לכן על מנת להגיע לגמר התיקון, עלינו למלא את כל התנאים הנובעים ממנו. במצב "אין סוף" הכלי הוא בלתי מתפשר, אינו מוכן לוותר על פירור אחד של השתוות, חיבור, דבקות עם הבורא. אין שם סוף, אין גבול, אין שום פרט מפוספס בחשבון שלו. מכאן נובע השם "אין סוף". לא במקום/ברצון, לא בכמות או איכות המילוי, אלא החלטה מוחלטת של הנברא להשתוות עם הבורא.

בהתאם לכך, סולם המדרגות הרוחני של העלייה מעולמנו עד לעולם אין סוף, אלו הן "מידות ההתפשרות", עד כמה הנברא דוחה ועושה חשבון מדויק להשתוות. בתחילת העבודה האדם בוחן את הכול במידת התועלת האישית כי זהו טבעו, כך הוא נברא. זו תקופה ארוכה שבסופה היא מביאה לייאוש. כך לאורך ההיסטוריה, האנושות חוותה תהפוכות של חיים קשים במרוץ אחר תענוגות החיים, עד שרצף האכזבות הגיע למידה קריטית.

למודי ניסיון, כלומר לאחר שהרגשנו את התוצאה המרה, אנחנו מפסיקים את המרוץ זה, כי איננו מאמינים או מרגישים יותר סיפוק כתוצאה מכך.  כך בהדרגה אנחנו מתחילים לתעב את המילוי האגואיסטי משום שהוא הגורם לתוצאה המרה, ולאחר שמתייאשים אנחנו עורכים חשבון חדש, באלטרואיזם נוכל לחוות מילוי.

כך, בהשפעת האור עלינו, מתממשת בנו שרשרת רשימות שנוצרה עוד בירידה מהאין סוף. כך נוצרים שני קווים: קו ישר מלמעלה למטה, וחזרה מלמטה למעלה. עתה במקום הנאה עצמית, האדם עושה חשבון להשתתף בהשפעה. כתוצאה מכך משתנה גם השכר שמורגש לא בכלים דקבלה, אלא בכלים דהשפעה. בתחילה נדמה כי מהו ההבדל? הרי אנחנו הנבראים, ואנו חייבים להרגיש את המילוי. זאת למרות שעל מנת שנוכל להרגיש את המילוי כמו הבורא, עלינו להיות בהשתוות הצורה עמו. זו הסיבה מדוע מרגע זה אנו עובדים על מנת לקבל שכר מהפעולה עצמה, מההשפעה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 04.10.2010

ידיעות קודמות בנושא:
מעלה לאין סוף במדרגות האהבה
לא לאבד את נקודת הדבקות
למעלה בסולם מחשבות הבורא