קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מאמר מקוצר מתוך ספר של רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין "מאור ושמש", פרשת תצוה:
כתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק", "אשר קרך בדרך".
[..] והנה כתוב במדרש והובא ברש"י ז"ל "אשר קרך בדרך" שהוא לשון קרירות [..] שֶכִיבַה האש אהבתם וקיררו אותה, שהיו מִתחלה בחמימות ובהתלהבות לאהוב זה את זה, ועמלק הביאם לידי קרירות וצינן את אהבתם מלאהוב אחד את חבירו. ועל ידי מה הקרירם, על ידי התנשאות וגאוה, שעמלק גימטריא ר"ם, שהוא לשון התנשאות וגבהות וגאוה, מפני שעיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חבירו הוא על ידי שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיני עצמו, שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו ורואה את צדקתו ומעשיו של חברו וגדול מאד בעיניו, על ידי כן אוהב את חבירו והוא באחדות עמו. להבדיל אם הוא גדול בעיני עצמו והוא בגאוה, אזי ממילא רואה חסרונות של חבירו ועל ידי כן הוא שונא אותו לפי שחבירו שפל מאד בעיניו. ועמל"ק, גימטריא ר"ם, והוא הקריר את ישראל מחמימות והתלהבות שהיה להם מקודם לאהוב זה את זה.
ובזה יובן הפסוק "והיה כאשר ירים משה את ידו וגבר ישראל" וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין, ויש לדקדק על לשון "מסתכלין כלפי מעלה", מהו זה כלפי מעלה, היה לו לומר, כל זמן שישראל משעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברין. ומהו שייכות לזה שירים משה את ידו, שעל ידי כן היו מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם, באיזה אופן היה זאת? אלא הענין הוא שידוע שמדריגתו של משה רבינו ע"ה היה מדת ענוה, שהיה עניו ושפל מכל אדם אשר על פני האדמה, והיה כל אדם חשוב ממנו בעיני עצמו, וזה היה עבודתו, להביא את ישראל גם כן למדריגה הזאת, שיאהוב כל אחד את חבירו, על ידי שיהיה שפל בעיני עצמו וחבירו יהיה במעלה גדולה ממנו, ועל ידי כן יאהב את חבירו:
וזה "כאשר ירים משה את ידו", פירוש ידו, רצה לומר כוחו, פירוש "כאשר ירים משה את ידו" דהיינו כוחו ומדריגתו שהוא מדת ענוה באמת, והיה בישראל גם כן מדת ענוה, ואז היה מסתכל כל אחד על מעלתו של חבירו והיה שפל מאד בעיני עצמו ועל ידי כן אהב כל אחד את חבירו באהבה שלימה, על ידי כן היו נוצחים את עמל"ק, שהוא גימטריא ר"ם, שהיה מביאם לידי גאוה וגדלות, "וגבר ישראל". וזה מרמז הגמרא, כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, רצה לומר שהיו מסתכלין כל אחד ואחד על מעלה של חבירו ובזה היו משעבדין את לבם והיו מתגברין.
ובזה יובן מאמר חז"ל על פסוק "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אח"ד" [..] כי לעתיד, בביאת משיחנו במהרה בימינו, יהיו ישראל אוהבים זה את זה ויהיו באחדות גמור זה עם זה ואפילו העכו"ם יאמרו לישראל "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'" ועל ידי כן הקב"ה יאהב את ישראל גם כן אהבה גדולה עד אין שיעור ואין חקר. ושני פעמים אהב"ה הוא גימטריא שם הוי"ה, וזהו נקרא בהוי"ה, לעתיד שיתיחד הקב"ה עם הכנסת ישראל וממילא יתיחד הכל מנקודה קטנה שבארץ עם כל הברואים שבעולם, עד למעלה למעלה, עד אין סוף ב"ה, כי אהבה גימטריא אח"ד. ויהיה נקרא השם המפורש שהוא שם "אהבה" בשלימות, כי לעת עתה אין נקרא השם המפורש הנ"ל מחמת שחסר אהבה עדיין בין ישראל, שאינם באהבה גמורה זה עם זה כראוי להיות, אבל לעתיד, יתוקן זאת ויהיה אהבה שלימה בין ישראל וכן יהיה אהבה בין כל הברואים, כמו שכתוב "וגר זאב עם כבש ואריה כבקר יאכל תבן" ומחמת שיהיה אהבה שלימה בין ישראל, על ידי כך יתיחדו הכל, ויהיה יחוד [..] וזה כמ"ש "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אח"ד" רצה לומר שיהיה שמו נקרא אח"ד.
