קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קטעים נבחרים מתוך ספר "זוהר לעם" כרך י"ב
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
שמעון מן השוק
159. בכתוב, ויאמר אלקים, נעשה אדם, יש סוד, שאינו נגלה אלא ליראיו. פתח אותו זקן הזקנים ואמר, שמעון שמעון, מי הוא שאמר, נעשה אדם, וכתוב בו, ויאמר אלקים, מי הוא כאן השם אלקים הזה? וכמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון, ולא רבי שמעון, אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. הרי עתה השעה לפתוח בסוד הזה, כי כאן יש סוד, שלא ניתנה רשות לגלות אותו, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות.
כי נודע, שהסודות שנגלו לחכמי הזוהר, היו ע"י השגות האורות של המדרגות העליונות, בדרך השראה. ויש בהם פנים ואחוריים, שפירושם העלם וגילוי. ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים. ולכן היו יודעים ממידת ההעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.
כמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה.
לפיכך תכף אמר לחבריו, בוודאי שזהו הקב"ה, שכתוב בו, ועתיק יומין יושב. שאין מדרגה גבוהה ממנו. ואמר, ועתה משמע שניתנה הרשות לגלות, שעתה נראה, שהשיג רשות לגלות הסוד הגבוה הזה.
("נעשה אדם", בראשית-א)
מי הוא רבי שמעון
241. עד שרבי שמעון מגיע למקום העדן של הצדיקים, עד שנשמע בכל הרקיעים מעלת רבי שמעון. וכל העליונים והתחתונים כולם בזמן אחד, תמהים ואומרים, האם זהו רבי שמעון, שהכול היה מרעיש, מי יכול לעמוד לפניו? זהו רבי שמעון, שבשעה שפותח פיו להתחיל לעסוק בתורה, מאזינים לקולו, כל הכיסאות, וכל הרקיעים, וכל המרכבות, וכל אלו שמשבחים לאדונם.
242. אין מי שיפתח לומר שירה, ואין מי שיסיים שירתו. כלומר, אותם שעומדים באמצע השירה, אינם גומרים שירתם, כי כולם נמצאים, להקשיב לקולו של רבי שמעון. עד שנשמע בכל הרקיעים של מעלה ושל מטה, פתחון פה.
כשגמר רבי שמעון לעסוק בתורה, מי ראה שירים? מי ראה שמחה של המשבחים לאדונם? מי ראה הקולות ההולכים בכל הרקיעים? ובזכות רבי שמעון, באים כל הנשמות והמלאכים, וכורעים ומשתחווים לפני אדונם, ומעלים ריחות הבשמים שבעדן, הארת החכמה, עד עתיק יומין. וכל זה בזכות רבי שמעון.
("בְּרח דודי", שמות)
הקב"ה גוזר והצדיק מבטל
251. ישב רבי שמעון. ורבי אלעזר בנו עומד ומפרש דברי סודות החכמה, והיו פניו מאירות כשמש, והמילים מתפזרות ומעופפות ברקיע. ישבו יומיים, שלא אכלו, ולא שתו, ולא היו יודעים אם היה יום או לילה. כשיצאו, ידעו שכבר חלפו יומיים שלא אכלו כלום.
קרא על זה רבי שמעון, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה. ומה אם אנו, שזכינו לדבקות עם ה' שעה אחת, היה כך, שחלפו עלינו באור ה' יומיים, שלא ידענו היכן אנו. כש"כ משה, שהכתוב מעיד עליו, ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה.
252. כשרבי חייא סיפר המעשה לאביו, רבי שמעון בן גמליאל, תמה ואמר, רבי שמעון הוא אריה, ורבי אלעזר בנו אריה. ואין רבי שמעון כשאר אריות. עליו כתוב, אריה שאג מי לא יירא. ומה העולמות של מעלה מזדעזעים ממנו, כש"כ אנו.
הוא איש, שלא גזר תענית מעולם על מה ששאל והתפלל, אלא הוא גוזר והקב"ה מקיים. הקב"ה גוזר והוא מבטל. כמ"ש, מושל באדם צדיק, מושל יראת אלקים. כי הקב"ה מושל באדם, והצדיק מושל בהקב"ה. שהוא גוזר גזרה, והצדיק מבטל אותה.
("לחם לא אכל ומים לא שתה", שמות)
פתיחת האידרא זוטא
26. אמר רבי שמעון, הנה עתה שעת רצון היא. ואני רוצה לבוא בלי בושה לעוה"ב. והנה דברים קדושים, שלא גיליתי עד עתה, אני רוצה לגלות לפני השכינה, שלא יאמרו, שבחיסרון הסתלקתי מהעולם. ועד עתה היו נסתרים בליבי, כדי להיכנס בהם לעוה"ב.
27. וכך אני מסדר אתכם: רבי אבא יכתוב, ורבי אלעזר ילמד בפה, ושאר החברים ידובבו בליבם. קם רבי אבא מאחורי כתפיו. והיה רבי אלעזר בנו יושב לפניו. אמר לו רבי שמעון, קום בני, כי אחר יישב במקום זה. קם רבי אלעזר.
28. התעטף רבי שמעון בלבושו, וישב. פתח ואמר, לא המתים יהללו יה, ולא כל יורדי דוּמה. לא המתים יהללו יה, כך הוא ודאי, שהם נקראים מתים, כי הקב"ה נקרא חי, והוא שורה בין אלו הנקראים חיים, הצדיקים, ולא עם אלו הנקראים מתים, הרשעים. וסוף הכתוב מוכיח, שכתוב, ולא כל יורדי דומה, כל אלו היורדים למלאך דומה, שיישארו בגיהינום. אבל לא כן אלו הנקראים חיים, הצדיקים, אשר הקב"ה רוצה בכבודם.
("האידרא זוטא קדישא", האזינו)
תיקוני רבי שמעון וחבריו
1. אמר רבי שמעון לחברים, עד מתי נשב בקיום של עמוד אחד, בעולם התוהו, שז"ת היו בקו אחד, זה למעלה מזה. ורבי שמעון היה רוצה לגלות להם עניין המדרגות של עולם התיקון. שהם בג' עמודים, ג' קווים ימין שמאל אמצע.
כתוב, עת לעשות לה', הֵפֵרו תורתך. הימים מועטים ובעל החטאים, המקטרג, דוחק. הכרוז קורא בכל יום לתשובה. וקוצרי השדה מועטים, אותם שזכו בתבואת השדה העליון, המלכות, שהם השגות סודות התורה. ואפילו אותם שהשיגו, נמצאים בסוף הכרם, המלכות, ואינם משגיחים ואינם יודעים כראוי, לאיזה מקום הם הולכים.
2. התאספו חברים אל מקום המושב, מלובשים במגִנים ובחרבות, ורמחים בידיכם, שהם יייחודים להשבית הקליפות. הזדרזו בתיקוניכם, שיזדרזו לעשות התיקונים של ג' קווים: חב"ד, חג"ת, נה"י. בעצה, בחכמה, בתבונה, בדעת, במראֶה, בידיים שהם חג"ת, וברגליים שהם נה"י. הַמליכו עליכם את מי שברשותו חיים ומוות, לגזור דברי אמת, דברים שקדושים עליונים מקשיבים להם, ושמחים לשמוע ולדעת אותם. אידרא פירושו מושב, מושב הסנהדרין המזהירים העם.
3. ישב רבי שמעון ובכה. ואמר, אוי אם אגַלה, אוי אם לא אגלה. שאם לא יגלה, יאבדו חידושי התורה. ואם יגלה, אולי ישמע מי שאינו ראוי לסודות התורה. החברים שהיו שם, שתקו.
קם רבי אבא ואמר לו, אם טוב לפני אדוני לגלות, הרי כתוב, סוד ה' ליראיו. והרי חברים אלו יראי הקב"ה הם, וכבר נכנסו באידרא של בית המשכן. ולמדנו שנכנסו באידרא רבא ויצאו, אבל לא כולם, כי ג' חברים נפטרו.
4. נמנו החברים לפני רבי שמעון, ונמצא רבי אלעזר בנו, ורבי אבא, ורבי יהודה, ורבי יוסי בר יעקב, ורבי יצחק, ורבי חזקיה בר רב, ורבי חייא, ורבי יוסי, ורבי ייסא. הידיים נתנו לרבי שמעון, והאצבעות זקפו למעלה. ונכנסו בשדה בין האילנות, וישבו.
קם רבי שמעון והתפלל תפילתו. ישב ביניהם ואמר, כל אחד ישים ידיו בחיקו. שמו ידיהם, כל אחד בחיקו, ולקח אותם רבי שמעון. פתח ואמר, ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חָרָשׁ, ושׂם בסתר. וענו כולם אמן.
מיד אחר שנמנו החברים לפניו, קיימו מה שהזהיר אותם, הזדרזו בתיקוניכם, ועשו תכף ומיד את הייחוד של ג' קווים, להמשיך אותם אל המלכות. ועשו מעשה למטה, כדי לעורר דוגמתו למעלה. הידיים נתנו לרבי שמעון, כי רבי שמעון הוא הדעת, שורש קו האמצעי, וע"כ נתנו לו ידיהם, ימין ושמאל, והתייחדו ונכללו ימינם ושמאלם זה בזה, ע"י רבי שמעון, קו האמצעי. וע"י זה התעורר למעלה הייחוד של ג' קווים.
ואז האצבעות, הרומזות על הארת החכמה שבאצבעות, זקפו למעלה, שיאירו רק מלמטה למעלה. כי אחר שימין ושמאל נכללים יחד ע"י קו האמצעי, אין החכמה שבשמאל מאירה אלא רק מלמטה למעלה. ואח"ז היו צריכים להמשיך כל הארת ג' הקווים אל המלכות, ונכנסו בשדה בין האילנות, שדה תפוחים קדושים, המלכות. וישבו, להמשיך בה ו"ק דחכמה.
("האידרא רבא קדישא", נשוא)
אהבת חברים
אהבת חברים
54. כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו, מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של רבי שמעון, אהבת נפש ורוח הייתה ביניהם. ומשום זה בדורו היו סתרי התורה בגלוי. והיה אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה, גורמים לעצמם, שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בתורה.
כי התורה, אהבה ואחווה ואמת יש בה. אברהם אהב את יצחק, יצחק את אברהם, שהיו מתחבקים זה עם זה. יעקב, שניהם היו אחוזים בו באהבה ובאחווה, ונותנים רוחם זה בזה. החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם. שאם יחסר בהם האהבה, פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב, שהם חג"ת.
("ועתה הַניחה לי", כי תישא)
שבֶת אחים גם יחד – ממלחמה לאהבת אחווה
65. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה.
הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה, גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם. ויש לו נחת והוא שמח בהם. כמ"ש, אז נִדְבְּרו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו.
66. ואתם החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עימכם, ויקרא עליכם שלום, ויימצא בזכותכם שלום בעולם. כמ"ש, למען אחיי ורעיי אדַבְּרה נא שלום בךְ.
("הנה מה טוב ומה נעים", אחרי מות)
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י)
הופעת הקב"ה באידרא רבא
29. אמר רבי שמעון, כמה שונה שעה זו, מאידרא רבא שבפרשת נשוא, כי באידרא הזדמן הקב"ה ומרכבותיו. ועתה הרי הקב"ה כאן, שבא עם הצדיקים שבגן עדן, מה שלא קרה באידרא.
והקב"ה רוצה בכבודם של הצדיקים יותר מהכבוד של עצמו, כמו בירבעם, שהיה מקטר ועובד לעבודה זרה. והקב"ה המתין לו, ולא העניש אותו. וכיוון שהושיט ידו כנגד עידו הנביא, התייבשה ידו, כמ"ש, ותִיבַש ידו אשר שלח עליו. ועל שעבד עבודה זרה לא כתוב, אלא על מה שהושיט ידו לעידו הנביא. ועתה הקב"ה רוצה בכבוד שלנו, שהצדיקים כולם שבגן עדן באו עימו.
30. אמר רבי שמעון, הרי רב המנונא סבא כאן, וסביב לו שבעים צדיקים, חקוקים בעטרות, ומאירים כל אחד מזוהר זיו עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, והוא בא בשמחה לשמוע אלו הדברים שאני אומר.
בעוד שהיה יושב, אמר, הרי רבי פינחס בן יאיר כאן, הַתקינו מקומו. הזדעזעו החברים שהיו שם, וקמו וישבו ביַרְכתי הבית. ורבי אלעזר ורבי אבא נשארו לפני רבי שמעון.
אמר רבי שמעון, באידרא רבא נמצאנו, שכל החברים היו אומרים, ואני עימהם. עתה אני אומר לבדי וכולם יקשיבו לדבריי, עליונים ותחתונים. אשרי חלקי ביום הזה.
31. אמר, אני לדודי ועליי תשוקתו. כל הימים שהייתי קשור בעוה"ז, בקשר אחד נקשרתי בהקב"ה. ומשום זה עתה, ועליי תשוקתו. שהוא וכל המחנה שלו באו לשמוע בשמחה דברים סתומים ושבח עתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים, הפרוד ונבדל מכל ואינו נבדל, שהרי הכול מתדבק בו והוא מתדבק בכל, הוא הכול.
("האידרא זוטא קדישא", האזינו)
בחיי לא יהיה העולם בצער
313. אמר רבי שמעון, כשאני בין החברים מבבל, הם מתאספים אליי ולומדים הדברים בגילוי, והם מכניסים אותם בתיבה חתומה מברזל קשה, הסתום מכל הצדדים, שמעלימים אותם שלא ייוודעו לאיש.
314. כמה פעמים לימדתי אותם דרכי הגן של המלך, הנוקבא, ודרכי המלך, ז"א. כמה פעמים לימדתי אותם כל אלו המדרגות של הצדיקים שבעולם ההוא. וכולם יראים לומר דברים אלו. אלא לומדים בגמגום. משום זה נקראים כבדי לשון, שמגמגם בפיו.
315. אבל אני דן אותם לזכות, משום שיראים, כי אוויר הקדוש ורוח הקדוש סר מהם, להיותם בחוץ לארץ, והם יונקים מאוויר ומרוח של רשות אחרת מהקדושה. ולא עוד, אלא הקשת נראה עליהם, סימן שהם בדין, וצריכים לרחמים. ואינם ראויים לקבל פני אליהו. ומכ"ש, לקבל פנים אחרות.
316. אבל זה מועיל להם, שאני נמצא בעולם, ואני סומך את העולם, כי בחיי לא יהיה העולם בצער, ולא יהיה נידון בדין של מעלה. אחריי, לא יקום דור כדור הזה. ועתיד להיות בעולם, שלא יימצא מי שיגן עליהם, וכל פנים חצופות תימצאנה בין למעלה ובין למטה. כי גם למעלה תימצאנה פנים חצופות, שהן קטרוג הקליפות, מחמת העוונות שלמטה, והחוצפה שלהם.
317. ועתידים בני העולם שיצעקו, ולא יהיה מי שישגיח עליהם. יחפשו ראשיהם בכל רוחות העולם, למצוא איזו הצלה, ולא ישובו עם איזו רפואה לצרתם. אבל רפואה אחת מצאתי להם בעולם: במקום שיימצאו עוסקים בתורה, ונמצא ביניהם ספר תורה, שאין בו פסול, כשיוציאו אותו, יתעוררו העליונים והתחתונים. וכש"כ, אם כתוב בו השם הקדוש כראוי להיות.
("ושכבתי עם אבותיי", ויחי)
בכייתו של רבי שמעון
119. בכה רבי שמעון ואמר, אף אני יראתי מהקב"ה, ממה ששמעתי. נשא ידיו על ראשו, ואמר, והרי רב המנונא סבא אור התורה, אתם זכיתם לראותו פב"פ, ואני לא זכיתי בו. נפל על פניו, וראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח.
אמר לו רב המנונא סבא, רבי, בעולם ההוא תהיו שכנים לראשי הישיבות לפני הקב"ה. מיום ההוא והלאה, היה קורא לרבי אלעזר בנו ולרבי אבא, פְּנִיאֵל. כמ"ש, כי ראיתי אלקים פנים אל פנים.
שיבח את עצמו, שגם הוא משמש באותה היראה של חבקוק הנביא, ממה ששמע מהזמן שעבר, שבכתוב, שמעתי שמעך יראתי.
בהיכל המלך המשיח כבר מוכנים ומזומנים כל התיקונים, הצריכים להתגלות בגמה"ת עם ביאת המלך המשיח, אף פרט קטן לא ייחסר. ואלו הנשמות, שבהיכל המלך המשיח, הן כל אלה, שכבר זכו לגמה"ת משורש נשמתם עצמם.
ולכן אמר, שראה אותו עוקר הרים, ומדליק נרות בהיכל המלך המשיח. כי רב המנונא סבא הוא בעל התיקונים הללו שבהיכל המשיח, שהוא עוקר הרים דס"א, שנדמה לצדיקים כהר גבוה. והוא מדליק נרות, מתקן את המסך החדש מבחינת הס"ג, להעלאת מ"ן בגמה"ת. כי המ"ן נקרא מאורי האש, והוא כמ"ש, נר ה' נשמת אדם. כי אור השמש מורה על ירידת המ"ד, דוגמת אור השמש היורד אלינו מלמעלה למטה. ומאורי אש הוא או"ח, העולה מלמטה למעלה, כמו שלהבת העולה מהנר. וזה שני התיקונים:
א. להעביר הס"א,
ב. להעלות ולהדליק הנרות בהיכל המלך המשיח.
והם בידיו של רב המנונא סבא. ואלו צדיקים גמורים, הצריכים לאלו שני התיקונים, זוכים בהם ע"י גילוי נשמת רב המנונא סבא. ובישר לו, כי גם הוא ותלמידיו, רבי אלעזר ורבי אבא, יזכו לאחר פטירתם לשמש בהיכל המלך המשיח, ויהיו שכנים לו שם. ויהיו שם ראשי ישיבות לפני הקב"ה.
("שתי נקודות", הקסה"ז)
הסתלקות מתוך שלמות
352. בכה רבי שמעון ואמר, אם בדברים שהתגלו כאן, היו נגנזים החברים, והיו מסתלקים מהעוה"ז, טוב ויפה היה, משום שלא נגלו עוד לאחד מבני העוה"ז. חזר ואמר. אני מתחרט על דבריי, אלא שיזכו להתקיים עוד בעוה"ז. כי גלוי לפני עתיק, כי לא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבי, ולא לכבוד החברים האלו, אלא כדי שלא יטעו בדרכיו, ולא ייכנסו בביזיון לשערי היכלו, ולא ימחו בידם, מלהיכנס. אשרי חלקי עימהם לעוה"ב.
353. מטרם שיצאו החברים מהאידרא, מתו רבי יוסי בן רבי יעקב, ורבי חזקיה, ורבי ייסא. וראו החברים, שהיו נושאים אותם המלאכים הקדושים בפרסא. ואמר רבי שמעון דבר ושככו החברים. צעק ואמר, אולי נגזרה גזרה עלינו להיענש, כי נגלה על ידינו, מה שלא נגלה מיום שעמד משה על הר סיני. כמ"ש, ויהי שָׁם עִם ה' ארבעים יום וארבעים לילה. מה אני כאן, אם משום זה נענשו.
354. שמע קול, אשרי אתה רבי שמעון, ואשרי חלקך, וחלק החברים החיים עימך, כי נגלה לכם מה שלא נגלה לכל צבאות מעלה. אבל כתוב, ארור האיש לפני ה', אשר יקום ובנה את העיר הזאת את יריחו, בבכורו יְיַסדֶנה ובצעירו יציב דְלָתיהָ. וכש"כ החברים, שברצון גדול ואמיץ התדבקו נפשותיהם בשעה ההיא, שנלקחו ע"י המלאכים. אשרי חלקם, כי מתוך השלמות הסתלקו.
וטעם הסתלקותם, כי בסוף האידרא הגיעו למדרגת גמה"ת, שאז מתבטלת הפרסא, וכל ההבדל שמחזה ולמטה למחזה ולמעלה מתבטל. ולפיכך, אלו ג' החברים, שהיו נשמותיהם מחזה ולמטה, התבטלו ועלו למדרגה יותר גבוהה, שנעשו כמדרגת למעלה מחזה. ומתוך שמבחינת הכלל עוד לא הגיע הזמן לתיקון זה, ע"כ היו צריכים להסתלק מעוה"ז ולעלות למעלה.
וראו החברים, שהיו נושאים אותם המלאכים הקדושים בפרסא, שהסתלקו מתוך ביטול הפרסא, ונבחן שמלאכים לקחו אותם בפרסא שהסתלקה. אשרי חלקם, כי מתוך השלמות הסתלקו, כי השלמות שזכו אליה, ביטול הפרסא, שאחרים יזכו לזה רק בגמה"ת, היא שגרמה להסתלקותם.
355. בעוד שנגלו הדברים, התרגשו העליונים והתחתונים, וקול התעורר והכריז ב- 250 עולמות, כי דברים עתיקים התגלו למטה. ובעוד שאלו היו מבשמים נשמותיהם באלו הדברים, יצאה נשמתם בנשיקה והתקשרה בפרסא, ולקחו אותם המלאכים העליונים, והעלו אותם למעלה.
356. אמר רבי שמעון, כמה מאושר חלקם של אלו השלושה, ואשרי חלקנו לעוה"ב בזכות זה. יצא קול שני ואמר, ואתם הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום. קמו והלכו. בכל מקום שהיו מסתכלים, עלו ריחות. אמר רבי שמעון, משמע מזה, שהעולם מתברך בזכותנו. ופניהם של כולם היו מאירים, ובני העולם לא יכלו להסתכל בהם.
("האידרא רבא קדישא", נשוא)
הסתלקות רבי שמעון
196. אמר רבי אבא, לא גמר רבי שמעון לומר חיים, עד ששככו דבריו. ואני כתבתי, וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי. ולא הרמתי ראשי, כי האור היה גדול, ולא הייתי יכול להסתכל. בתוך כך הזדעזעתי, שמעתי קול הקורא ואומר, אורך ימים ושנות חיים. אח"כ שמעתי קול אחר, חיים שָׁאל ממךָ.
197. כל אותו היום לא נפסקה האש מהבית, ולא היה מי שיגיע אליו, כי לא יכלו מחמת שהאור והאש היו סובבים אותו. כל אותו היום נפלתי על הארץ וגעיתי. אחר שהלכה האש, ראיתי את רבי שמעון, קודש הקודשים, שהסתלק מהעולם, שהתעטף ושוכב על ימינו, ופניו צוחקות.
198. קם רבי אלעזר בנו, ולקח ידיו ונשק אותן. ואני לחכתי העפר שתחת רגליו. רצו החברים לבכות, ולא יכלו לדבר. התחילו החברים בבכייה, ורבי אלעזר בנו נפל ג"פ, ולא יכול לפתוח פיו. אח"כ פתח ואמר, אבי אבי, ג' היו וחזרו להישאר אחד, ג' גדולים היו בארץ, רבי אלעזר, ואביו רבי שמעון, וזקנו רבי פינחס בן יאיר. ועתה נשאר רבי אלעזר יתום מזקנו ומרבי שמעון אביו, ונשאר אחד בעולם.
עתה, אחר שהסתלק האילן הגדול הזה, שתחתיו היו מטיילות חיות השדה, ובענפיו ידור עוף השמיים, ומזון לכל בו, נמצא עתה, שהחיות תנדודנה, ועוף השמיים, שישב בענפיו, ישתקע בנקבי ים הגדול. והחברים, במקום המזון שקיבלו ממנו, ישתו דם.
199. קם רבי חייא על רגליו ואמר, עד עתה היה רבי שמעון משגיח עלינו. עתה אין הזמן, אלא להשתדל בכבודו. קמו רבי אלעזר ורבי אבא, לקחו אותו ממקומו על מיטה העשויה כסולם, כדי להעלות אותו על מיטתו. מי ראה את בלבול הדעת של החברים. וכל הבית היה מעלה ריחות טובים. העלו אותו על מיטתו. ולא שימשו בו אלא רבי אלעזר ורבי אבא.
200. באו מכים ובעלי מגנים מכפר ציפורי, שרצו שיקברו אותו במקומם. ובאו לקחת אותו בכוח ובמלחמה. וגירשו אותם בני מירון, וצעקו עליהם בהמוניהם, שרצו שלא ייקבר שם, אלא שייקבר אצלם. אחר שיצאה המיטה מהבית, הייתה עולה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה. שמעו קול. היכנסו ובואו והתקבצו להילולה של רבי שמעון, יבוא שלום, ינוחו על משכבותם.
201. כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה. זה האיש מרעיש הארץ, מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע נשקטים ביום הזה בשבילך, זהו רבי שמעון, שאדונו משתבח בו בכל יום. אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו, עליו כתוב, ואתה לֵך לקֵץ, ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.
("האידרא זוטא קדישא", האזינו)
נוספים
ללמוד תורה מרבי שמעון
421. שלמה המלך הסתכל והיה רואה, שאפילו בדור ההוא, שהיה יותר שלם מכל דורות אחרים, לא היה רצונו של מלך העליון, שיתגלה חכמה כל כך על ידו, ושיתגלה התורה שהייתה סתומה מתחילה. ובא ופתח לה פתחים. ואע"פ שפתח, הם סתומים. חוץ מאלו החכמים שזכו ומגמגמים בהם, ואינם יודעים לפתוח בהם פה. ודור זה שרבי שמעון שורה בתוכו, רצונו של הקב"ה בשביל רבי שמעון, שיתגלו דברים סתומים על ידו.
422. אבל תמוה, איך חכמי הדור עוזבים אפילו רגע אחד מלעמוד לפני רבי שמעון ללמוד תורה, בעוד שרבי שמעון נמצא בעולם. אבל בדור הזה לא תישכח החכמה מהעולם, אוי לדור כשהוא יסתלק, והחכמים יתמעטו, והחכמה תישכח מהעולם.
("וה' נתן חכמה לשלמה", תרומה)
אחרי מותו של רבי שמעון
120. מיום שיצא רבי שמעון מן המערה, לא התכסה שום דבר מהחברים. והיו מסתכלים בסודות העליונים והתגלו בהם, כאילו ניתנו באותה שעה בהר סיני. אחר שמת רבי שמעון כתוב, ויִיסָכרו מעיינות תהום וארובות השמיים. שנסתמו מעיינות החכמה. והיו החברים הוגים דברים, ולא עמדו בהם לדעת סודם.
("שני גמלים", ויחי)
סתימת מעיינות החכמה
387. אחרי שמת משה, כתוב, וקם העם הזה וזָנה. כך אוי לעולם כשיסתלק ממנו רבי שמעון, שמעיינות החכמה ייסתמו בעולם, ויבקש אדם דבר חכמה, ולא ימצא מי שיאמר, ויִשגה כל העולם בתורה, ולא יימצא מי שיעורר בחכמה. על הזמן ההוא כתוב, ואם כל עֲדת ישראל יִשגו. אם ישגו בתורה, שלא יידעו דרכיה. במה זה? משום שכתוב, ונעלם דָבָר מעֵינֵי הקָהל, שלא יימצא מי שיידע לגלוֹת עמקות התורה ודרכיה. אוי לאלו הדורות, שיימצאו אז בעולם.
("כל זמן שמשה קַיים", ויקרא)
בעל הנרות
409. רבי יהודה היה הולך מקַפוּטקיא ללוד, לראות את רבי שמעון שהיה שם. ורבי חזקיה היה הולך עימו. אמר רבי יהודה לרבי חזקיה, למדנו, והוא יהיה פרא אדם. אבל מהו סוף הכתוב, ועל פני כל אחָיו ישכון?
410. כתוב, וזאת התורה, אשר שׂם משה. ששמע מרבּוֹ.
411. כתוב, כי הוא חיֶיךָ ואורך ימיך. מי שזכה בתורה ולא נפרד ממנה, זוכה לשני חיים: אחד בעוה"ז, ואחד בעוה"ב. שכתוב, חייך, לשון רבים, שהם שניים. וכל מי שנפרד ממנה, הוא כמו שנפרד מהחיים. ומי שנפרד מרבי שמעון, כאילו נפרד מכל.
412. ואם בפסוק הזה, שהוא פתח בו פתח, לא יכולנו להיכנס בו, דברי תורה הסתומים על אחת כמה וכמה. אוי לדור שרבי שמעון יסתלק ממנו. כי כשאנו עומדים לפני רבי שמעון, מעיינות הלב פתוחים לכל עבר, והכול מתגלה. וכשנפרדנו ממנו, אין אנו יודעים כלום, וכל המעיינות סתומים.
413. כתוב, ויָאצֶל מן הרוח אשר עליו, וייתן על שבעים איש הזקֵנים. כמו הנר הזה, שמאירים ממנו כמה נרות, והוא נמצא על שלמותו, שלא נחסר ממנו כלום, מחמת שהדליקו ממנו הנרות. כך רבי שמעון בעל הנרות, הוא מאיר לכל, והאור לא סר ממנו ונמצא על שלמותו. הלכו עד שהגיעו אצלו.
("לא יהיה לך", יתרו)
רשות לגלות סודות
95. כל הדברים שבאידרא רבא יפים הם, וכולם דברים קדושים, דברים שאינם סרים לימין ולשמאל, כולם דברים סתומים, ומתגלים לאלו שנכנסו בחכמה ויצאו ממנה בשלמות. וכל הסודות כך הם, שאינם נגלים אלא לאלו שנכנסו ויצאו. ועד עתה היו מתכסים אלו הדברים שגיליתי כאן, כי הייתי ירא לגלות אותם, ועתה התגלו.
וגלוי לפני עתיקא קדישא, כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבי עשיתי זה, אלא כדי שלא אכנס בבושה לפני היכלו עשיתי זה. כי ראיתי כי הקב"ה וכל אלו צדיקי אמת הנמצאים כאן, כולם הסכימו על ידי לגלות אותם. כי ראיתי שכולם שמחים בשמחה זו שלי. וכולם מוזמנים בעולם ההוא אל השמחה שלי, אשרי חלקי.
96. כשרבי שמעון סיים מילה זו, הרים ידיו ובכה וצחק. כי רצה לגלות דבר אחד. אמר, כל ימיי הצטערתי בדבר זה לגלות אותו, ועתה אינם נותנים לי רשות. התחזק וישב. ושפתיו דובבות. והשתחווה ג"פ, ולא היה אדם יכול להסתכל במקומו, כש"כ בו. אמר, פֶּה פֶּה, שזכית לכל זה, ולא יבשו מעייניך, מעיינך יוצא ואינו נפסק. עליך אנו קוראים, ונהר יוצא מעדן. וכתוב, וכמוצָא מים אשר לא יכַזבו מֵימיו.
97. עתה אני מעיד עליי, שכל הימים שעמדתי בעולם, הייתי משתוקק לראות את היום הזה, שתהיה לי בו רשות לגלות הסודות. ולא עלה בידי, חוץ מעתה, כי בעטרה זו של גילוי סודות מתעטר היום הזה. ועתה אני רוצה לגלות דברים לפני הקב"ה, כי כל הסודות שאני מגלה מתעטרים בראשי. והיום הזה לא יתרחק מלבוא למקומו לעולם ההוא כיום אחר. כי כל היום הזה נמצא ברשותי. ולא יותר. ועתה אני מתחיל לגלות דברים, כדי שלא אכנס בבושה לעוה"ב. והנה אני מתחיל לומר.
("האידרא זוטא קדישא", האזינו)
