קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
1) היום הזה [שביעי של סוכות] הוא גמר ההיקף של ימי החג שהיינו מבקשים ומתפללים בכל יום הושענא, והיום הזה נקרא הושענא רבה מפני שבא צעקה גדולה בלב להיוושע בישועה רבה, מאחר שמרגישים החוסר שעדין לא נושענו. והוא אושפיזא דדוד המלך ע"ה, שהיה לו תמיד צעקה גדולה בלבו מפני שנדמה בעיניו תמיד שעדיין הוא עומד בחוץ.
רבי צדוק הכהן מלובלין, ספר "פרי צדיק", חג הסכות, אות כח
2) הוֹשַׁעְנָא היא בְּחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה', מִבְּחִינַת צַעֲקַת הַלֵּב מֵעֻמְקָא דְּלִבָּא, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה מִתְגַּלִּים הָעֵצוֹת. כִּי הוֹשַׁעְנָא מוֹרֶה עַל צַעֲקַת הַלֵּב כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא חַס וְשָׁלוֹם, בְּצָרָה גְּדוֹלָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר שׁוּם דִּבְרֵי בַּקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים וְרִצּוּיִים, רַק שֶׁצּוֹעֵק מֵעֹמֶק הַלֵּב הוֹשַׁעְנָא, וְעַל-כֵּן נִקְרָאִים הָעַרְבֵי נַחַל שֶׁהֵם בְּחִינַת עֵצוֹת הוֹשַׁעְנָא, כִּי הָעֵצוֹת הֵם בְּחִינַת צַעֲקַת הַלֵּב, בְּחִינַת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, וְעַל-יְדֵי הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה, וְזֶה צְרִיכִים עַתָּה בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה, כִּי אָז נִגְמָר הַחוֹתָם בְּחִינַת חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם, וְהַחוֹתָם הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה. וְעַל-כֵּן לוֹקְחִין עַרְבֵי נַחַל וְצוֹעֲקִין עֲלֵיהֶם הוֹשַׁעְנָא, שֶׁזֶּה בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הָעֵצוֹת, וְעַל-יְדֵי זֶה נִתְגַּדֵּל הָאֱמוּנָה וְעַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה נִגְמָר הַחוֹתָם דִּקְדֻשָּׁה.
רבי נחמן מברסלב, ספר ליקוטי הלכות, הלכות הושענא רבה, הלכה א
3) בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְסֻכּוֹת וּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אָנוּ עוֹסְקִים בְּתִקּוּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, כַּיָּדוּעַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, וְעִיקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן הוּא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּיָּדוּעַ. וְעַל – כֵּן אָז אָנוּ מִתְפַּלְּלִין עַל הַמַּיִם שֶׁהוּא מֵימֵי הַבְּאֵרוֹת, בְּחִינַת "מַיִם טְהוֹרִים", כִּי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה הִתְחִיל הַתִּקּוּן, כִּי עִיקַּר בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּחִינַת אֱמוּנָה וְעִיקַּר הוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יוֹצִיא מִשְׁפָּטֵנוּ לָאוֹר… וְעַל כֵּן צוֹעֲקִים אָז בְּקוֹלוֹת וְתוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר, כְּדֵי לַחְפֹּר וּלְהוֹצִיא וּלְגַלּוֹת "מַיִם טְהוֹרִים", לְטַהֲרֵנוּ מִכָּל טֻמְאוֹתֵינוּ … כִּי אָז הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְטַהֵר אוֹתָנוּ… וְאַחַר כָּךְ אָנוּ זוֹכִין לְסֻכּוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת תִּיקּוּן הַדַּעַת, שֶׁנִּתְתַּקֵּן ע"י "מַיִם טְהוֹרִים", כִּי סֻכָּה הוּא בְּחִינַת דַּעַת, בְּחִינַת אִימָא שמסוככת על בניה… וְזֶהוּ בְּחִינַת סֻכַּת שָׁלוֹם, בְּחִינַת בִּטּוּל הַמַּחֲלֹקֶת וְהַמְּרִיבוֹת, כִּי לְאַחַר שֶׁזּוֹכִין לְגַלּוֹת "הַמַּיִם טְהוֹרִים" בִּשְׁלֵמוּת, ע"י שֶׁעוֹשִׂין תְּשׁוּבָה, מֵחֲמַת הַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַמְּרִיבוֹת, אֲזַי מְתַקְּנִין הַמַּחֲלֹקוֹת וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם, בְּחִינַת סֻכַּת שָׁלוֹם… וְזֶה בְּחִינַת "וּפְרֹס עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶך וְתַקְּנֵנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ"… אֲבָל עִיקַּר גְּמַר הַתִּקּוּן הוּא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת, כִּי אע"פ שֶׁכְּבָר זָכוּ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לִבְחִינַת "מַיִם טְהוֹרִים" וְזָכוּ אַחַר כָּךְ לְסֻכַּת שָׁלוֹם, שֶׁהוּא תִּקּוּן הַדַּעַת, אעפ"כ עֲדַיִן לֹא נִזְדַּכֵּךְ הַמֹּחַ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת לְגַמְרֵי, וְעַל כֵּן בְּכָל יְמֵי הַסֻּכּוֹת מַקְרִיבִין שִׁבְעִים פָּרִים בִּשְׁבִיל שִׁבְעִים אֻמּוֹת, כְּדֵי לְבָרֵר הַטּוֹב מֵהֶם וּלְגָרְשָׁם מֵעַל גְּבוּלֵנוּ, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זָר בְּשִׂמְחָתֵנוּ בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּיָּדוּעַ… כִּי עִיקַּר הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם הוּא בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת כַּיָּדוּעַ, וְעַל כֵּן בַּיּוֹם שֶׁקֹּדֶם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת הוּא הוֹשַׁעְנָא רַבָּה, שֶׁאָז לוֹקְחִין עַרְבֵי נַחַל מִנְהַג נְבִיאִים, כִּי אָז קֹדֶם גְּמַר הַתִּקּוּן בִּשְׁלֵמוּת, צְרִיכִין לָשׁוּב וְלַחְפֹּר אֶת בְּאֵרוֹת הַמַּיִם לְהַשִּיג וְלִמְצֹא בְּחִינַת "מַיִם טְהוֹרִים" כְּדֵי לִטָּהֵר בִּשְׁלֵמוּת.
רבי נחמן מברסלב, ספר ליקוטי הלכות, הלכות הושענא רבה, הלכה ב
4) כל מגמת עבודתינו בימים האלו להעלות המלכות שמים כידוע, והייחוד נשלם בשמיני עצרת, כי בהושענא רבה אנו עושים ז' הקפות, ובהקפות שאנו עושים בהושענא רבה אנו עושים חומות ומגינים אל המלכות שלא יוכלו לקרב אליה הסטרא אחרא להניק מן המלכות. וזהו החותם של הושענא רבה, שתיבת חות"ם הוא אותיות חומ"ת, ועל ידי שאנו עושים בהושענא רבה הקפות, שהם מגינים על המלכות, מתעלה המלכות ביום שמיני עצרת ומתייחד באין סוף ב"ה ונשפע חסדים גדולים על כנסת ישראל .. ועל ידי זה נבנה קומת האדם העליון ונשלם הייחוד בשמיני עצרת, שהמלכות מתעלה להמוחין.
רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, ספר "מאור ושמש", רמזי שמיני עצרת
5) כוונת בריאת האדם היה למען יעבוד את ה' וישתוקק בלבו אליו, ובכל יום ויום יקבל על עצמו לאמר מעתה אהיה עובד ה' באמת. ומאז בעת הבריאה ניתן בו כח ההוא, שאם ישתוקק אליו יתברך שמו באמת ויתחרט על מה שפגם ויקבל על עצמו לאמר מעתה אהיה עובד ה' באמת, יוכל להמשיך עליו אור קדושת עולם המחשבה, שהוא שם אהי"ה עם כל המילויים וזהו החותם של "הושענא רבה" שעל ידי שישראל עושים תשובה וכל אחד מתחרט על מה שפגם וצועק בלב נשבר ובתשובה עצומה וגומר בלבו, מעתה אהיה עובד יתברך שמו באמת. בזה אנו ממשיכין השם אהי"ה עם כל המילויין, שהוא בגימטריא חותם והוא מקיף אותנו וסוכך עלינו לבל יגע בנו שום מגע נכרי.
רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, ספר "מאור ושמש", פרשת בראשית
6) ענין הצל, שנוהגין שבליל הושענא רבה, כל אחד בודק את עצמו אם יש לו צל ואז הוא בטוח שיהיה לו כל טוב (שער הכוונות דרושי סוכות ו – ז). ענין הצל הוא סוד הלבוש, שבלבוש הזה מתלבש האור. ובלי לבוש אין אור, מטעם שאין אור בלי כלי. ולפי גודל הלבושים כן מתגדלים ומתרבים האורות. ובזמן שנאבד לו לבוש, באותו שיעור נחסר ממנו בחינת אור השייך ללבוש.
וזה סוד אמת – ואמונה, אמת נקרא האור והאמונה נקרא הכלי. שזה סוד קודשא בריך הוא – ושכינתיה. וזה סוד "נעשה אדם בצלמנו", ו"בצלם יתהלך איש", שהליכתו של האיש תלויה בצלם, היינו בבחינת אמונה. וזה ענין שבהושענא רבה, צריך האדם לראות אם בחינת האמונה שלו היא בשלמות. ומה שאנו קוראין בעולמות למעלה "צלם", הלא למעלה אין שום כובד של אמונה, אלא מה שמתדמה אלינו בחינת יבשות הוא למעלה אור גדול.
בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר רמ"ג "ענין בדיקת הצל בליל הושענא רבה"
7) ערבות שבלולב, רומזות שהעבודה צריכה להיות אפילו בבחינת ערבות. אף על פי שבערבות אין בהם טעם וריח… היינו שאפילו שהוא אינו מרגיש טעם בעבודה, אלא שהם כערבי נחל, שאין בהם טעם וריח, יהיו אצל האדם בעת העבודה, כמו שעשועים גדולים. וזה נקרא, כניעה ללא תנאי. וזהו מה שכתוב, "ועלזו לפניו", היינו שיהיו בשמחה כמו שיש להם השגות הגדולות. וזהו שעשועים לפני ה'.
כתבי הרב"ש, כרך א', מהי שושנה בין החוחים, בעבודה
