אזכרה או הכרת תודה?

שאלה: מה מסמלת תפילת ה"קדיש"?

תשובתי: כשמישהו נפטר, אנחנו מודים לבורא. זה תמוה, עבור מה? על פטירתו של אדם קרוב?

אולם כשאנחנו מעלים הכרת תודה והודיה מִדַרְגה רוחנית. אז ממרומה של דרגה זו, אני מביט על הרצון לקבל שהשתחרר מצורתו האגואיסטית הודות להשפעת האור, הבורא. סוף סוף הוא עשה כך, שהחלק הזה מת, ועכשיו אני יכול לממש איתו את "תחיית המתים", לקחת את הרצון הזה, שנשאר ללא כוונה אגואיסטית ולהתחיל לעבוד איתו בעל מנת להשפיע.

לאחר מותו של האגואיזם, כלומר, של הכוונה על מנת לקבל, נשאר רק ה"גוף" של הרצון. הוא מתפרק ונרקב, ואז אני יכול לגשת לעבודה איתו. משמע, שקיבלתי עזרה גדולה מלמעלה, שעליה אני מודה לבורא. אלה לא סתם מילים, אלא רגש הפורץ מתוך האדם כשהרצון האגואיסטי הזה סוף סוף נפטר.

בהבנה האגואיסטית העכשווית שלנו, קדיש מצטייר לנו כמשהו סותר. למעשה, במבט מעמיק, כל התפילות, המצוות והמנהגים אינם תואמים את חוקי החיים שלנו. הם כולם לא הגיוניים לחלוטין, חסרי כל היגיון בעינינו, מאחר והם מהווים השתקפות והקרנה של חוקים רוחניים.

מתוך שיעור בנושא "האומה הישראלית", 09.05.2011

ידיעות קודמות בנושא:
קדיש
ברוך אתה, בורא העולמות…
החיים במדרגת ההשפעה