קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
יום ראשון 27/12/2015
אברהם אבינו
1) בן ארבעים שנה, הכיר אברהם את בוראו והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העם, ולהודיעם שיש אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד. והיה מהלך ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם. ושתל בליבם העיקר הגדול הזה, וחיבר בו ספרים, והודיעו ליצחק בנו, וישב יצחק מלמד ומחזיר; ויצחק הודיעו ליעקוב ומינהו ללמד, וישב מלמד ומחזיר כל הנלווים אליו:
ויעקוב אבינו לימד בניו כולם, והבדיל לוי ומינהו ראש, והושיבו בישיבה ללמד דרך ה', ולשמור מצוות אברהם; וציווה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה, כדי שלא ישתכח הלימוד: והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקוב ובנלווים עליהם, ונעשת בעולם אומה שהיא יודעת את ה'.
רמב"ם יד החזקה – הלכות עבודה זרה פרק א', ז-ט"ז
2) מראשיתה ומעצם לידתה הייתה רוח היהדות אוניברסאלית.. מסיפורי התורה יוצא בבירור, כי בימי אברהם אבינו היה נפוץ המושג של אל אחד, שהעמיק את משמעותו של מושג זה, וקידשו והאצילו באורח חייו הנעלה והאוניברסאלי. אם אלוהים הוא בכל והכול בו, מתקבל מזה עקרון האהבה: אהבת השם, אהבת כל הברואים, שכולם בניו, אהבת אדם, המכיר בבוראו בתוך תוכו ובברייה כולה. וכתוצאה מכל אלה שליחותו של עם ישראל. לחיינו יש משמעות רק במידה שאנו ממלאים את שליחותינו, שפירושה לא רק הפצת הרעיון של אל אחד, אלא גם ובעיקר אהבה אלוהית המביאה לידי מעשה ולחיי יופי קדושה וטהרה בפועל ממש.
הלל צייטלין, אל"ף בי"ת של היהדות
ואהבת לרעך כמוך
3) עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה. ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל", שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'.
בעל הסולם, מתן תורה, אות ט"ו
4) "'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' (ויקרא יט,יח) הוא הצו העליון של היהדות. בשלוש מלים אלה נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר. מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה, רק אם יהיה משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, מיוסד על שלוש מלים נצחיות אלו."
דוד בן גוריון, "מהפכת הרוח"
כל ישראל ערבים זה בזה
5) וזהו דבר הערבות, אשר כל ישראל נעשו ערבים זה לזה.
כי לא נתנה להם התורה, בטרם שנשאל כל אחד ואחד מישראל, אם מסכים לקבל עליו את המצוה של אהבת זולתו, בשיעור הכתוב "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו.
דהיינו, שכל אחד מישראל, יקבל על עצמו, לדאוג ולעבוד בעד כל אחד מחברי האומה, למלאות כל צרכיו, לא פחות ממה שהוטבע באדם, לדאוג בעד צרכיו עצמו.
ואחר שכל האומה הסכימו פה אחד, ואמרו: "נעשה ונשמע", הרי שכל אחד מישראל, נעשה ערב, שלא יחסר דבר מה לשום חבר מחברי האומה, אשר אז נעשו ראויים לקבלת התורה ולא זולת. משום שבערבות הכללית הזאת, נפטר כל יחיד מהאומה, מכל דאגותיו לצרכי גופו עצמו, ויכול לקיים מצות "ואהבת לרעך כמוך" בכל שיעורו, וליתן כל מה שיש לו לכל המצטרך, היות שאינו מפחד עוד, בעד קיום גופו עצמו, כי יודע ובטוח הוא, ששש מאות אלף אוהבים נאמנים נמצאים בסביבתו, עומדים הכן לדאוג בשבילו.
בעל הסולם, הערבות, אות י"ז
6) אל תשכחו את שבעים השפות שבהן נאמרה התורה. התורה שייכת לכל העולם: כל העולם אחראי לכל העולם. הנוסחה 'ואהבת לרעך כמוך' משמעה 'היה אחראי לאחר, כפי שאתה אחראי לעצמך', עד כדי כך שאני ערב לאחר להצטרפותו ונאמנותו לחוק. עינינו הוא ענייני. אך האין ענייני גם עניינו? כל ישראל ערבים זה לזה משמע: כל האנשים המקבלים על עצמם את החוק האלוהי, כי כל בני האדם שהם באמת בני אדם אחראים זה לזה.
עמנואל לוינס, "מעבר לפסיק"
7) כל ישראל ערבים זה לזה – כלל אומנם לא מודרני, אבל הרי גם אני לא מודרני, אבל אני מרשה לעצמי להוסיף: רק במקום שיש ערבים זה לזה, שם יש ישראל. ולא זה בלבד אלא כל בני אדם ערבים זה לזה, ורק במקום שיש ערבים זה לזה שם יש אדם (ושם יש אומה, אומה אנושית כמובן). ואם אין ערבים זה לזה, – מה יש? מה שיש אצלנו ראיתם או יכולים לראות. אבל לא קשה לראות מה יש בחברה האנושית בכלל, מתוך אין ערבים זה לזה. בכל אופן אנחנו, הבאים לבנות בניין חדש, בוודאי לא נבנה על יסוד יחסים של דור הפלגה זה לזה.
א"ד גורדון, אור החיים ב'יום הקטנות'
התקווה היחידה – חינוך לאומי
8) בושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל – היא אבדת הכרת הלאומיות. היינו הרגש הטבעי ההוא, המקשר ומקיים כל אומה ואומה. כי חוטי אהבה, המקשרים את האומה, שהם כל כך טבעי ופרימיטיבי בכל האומות, נתנוונו וניתקו מלבותינו, חלפו עברו ואיננם.
..ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו. גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור. אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל. והמציאות מרה מאד.
והתקוה היחידה היא – לסדר לעצמנו חנוך לאומי באופן יסודי מחדש, לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו, לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים להדבר.
בעל הסולם, האומה
9) עבודת החינוך מצרפת את הקבוצות המשתתפות בה. שאינה בחיבורם של השווים בדעותיהם, כי אם בשיתוף חיים של השווים בטיבם או המזוגים בטבעם ונבדלים בדעותיהם. לא לסובלנות אנו נתבעים, כי אם לראיית השורש המשותף והסתעפויותיו. נתבעים אנו להכיר ולהרגיש בגזע האילן, עד כדי כך שנהיה מכירים ומרגישים, היכן וכיצד מבצבצים ויוצאים הענפים האחרים, כשם שאנו מכירים ומרגישים בענף זה שלנו.
לא לניטרליות אנו נתבעים כי אם לליכוד, לליכוד של ערבות משותפת, של אחריות הדדית, של השפעת גומלין. נתבעים אנו לא לטשטוש התחומים שבין האגודות, החוגים והמפלגות אלא לשיתוף הכרה במציאות המשותפת ולשיתוף עמידה במבחן האחריות המשותפת.
..פירוד הלבבות הוא חולי שלקו בו העמים בזמננו, והבא לרפואתו בדרך איחוי שבאונס אינו אלא טועה.. חסרה אחדות שבמבנה האורגני. לפי שעה אין תרופה לכך אלא זו שיהיו אנשים מחוגי הדעות השונות נזקקים זה לזה בלב טהור וטורחים יחד לגלות את היסוד המשותף. לכך מתכוונת עבודת החינוך אצל הצעירים שלנו וביתר שאת אצל המבוגרים.
מרטין בובר, "חינוך ובחינת עולם"
10) רוצים אנו לבנות ציון, כלומר לקיים שיתוף של חיים, של טהרה, של נוי ושל תום, כשנחיה זה בצד זה עם זה יחדיו? לשם כך עלינו לחנך את בנינו שיכוונו ליבם אל שיתוף חיים של אמת ויאהבו זה את זה אהבה שמעשים בצידה. ועלינו שעה זו ליצור צורות ולתקן תקנות ולהקים מוסדות אשר בעזרתם תתגלה אותה כוונה ללא מעצור ותתגשם. חובה עלינו ליצור יצירה חדשה העומדת איתן, למען נוכל לתת דין וחשבון שלם לפני עברינו ועתידנו.
מרטין בובר, "חינוך ובחינת עולם"
אנו בני האידיאה
11) כל עוד שלא נגביה את מטרתינו מתוך חיים הגשמיים, לא יהיה לנו תקומה גשמית, כי הרוחני והגשמי שבנו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת, כי אנו בני האידיאה. ואף אם אנו שקועים במ"ט שערי החומריות, עם כל זה לא נוותר על האידיאה, ועל כן למטרה הקדושה שלשמו יתברך אנו צריכים.
בעל הסולם,"הגלות והגאולה"
12) האחדות, אשר עלינו לבקש בכל העם, לא לאחד את המפלגות, אשר תחדלנה מבחור בדרכן מאז, כי אם לתת בלב כולם מחשבה אחת לכולם, אשר בה איש את רעהו לא ייפרדו, אשר בה יוכל להחזיק כל איש לפי רוחו, ולתת לה כוונה כהעולה על לבו. נקודת האחדות הזאת היא התורה ורעיון אחדות העם, בה נוכל לאחד את כל המפלגות, החסידים, המתנגדים, בעלי אמונה ואוהבי הלאום – כי כולם יודו כי התורה קדמה לישראל, ובלי תורה אין ישראל. וכולם יודו כי תקוות הגאולה היא פינת האמונה והדת. ועל כן אחת היא לנו אם יכנוה בשם אמונה או אהבת לאום, כי בעיקר הדבר לא ייפרדו אלה בעלי המפלגות, כי אם בביאור ופירוש הדבר ואותו נניח לאיש איש כחפצו.
פרץ סְמוֹלֶנְסְקִין, "ברית עם"
תפקיד ישראל כלפי האנושות
13) הלא בהכרח תעודת ישראל בהיות עם ה', לשכלל צורת המין האנושי, לשמור צביונו ולהעלותו. ובהיות תעודתנו תעודה קיימת ועומדת המתלווה לתעודת הטבע הכללי, שחוקו הוא לשכלל כל הנמצאים, הלא עלינו לשמור אותה עבור חיי כללנו, ובעבור כללות המין האנושי והתפתחותו המוסרית שגורלו תלוי בגורל מציאותנו. ובלי ספק שהתעלות התפתחותו תלויה גם כן בהתעלות כלל עמנו על פי כוחנו הלאומי הכללי.
הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו"
14) מוטל על האומה הישראלית, ע"י העסק בתורה ובמצוות לשמה, להכשיר את עצמם ואת בני העולם כולו, עד שיתפתחו לקבל עליהם את העבודה הגבוהה הזו של אהבת הזולת, שהוא הסולם לתכלית הבריאה, שהיא דבקותו ית'.
בעל הסולם, הערבות, אות כ'
15) אנו רוצים את ארץ ישראל לא "למען היהודים". אנו רוצים אותה למען האנושות, שכן רוצים אנו אותה למען הגשמת היהדות. בניין האנושות החדשה, שאליו כוונתנו, לא יקום בלי כוחה המיוחד של היהדות, בלי אותו כוח שעורר בימי קדם מאין כמוהו את האדם לחיות חיי אמת. כוח זה לא אבד ובטל מן העולם. הוא חי וקיים בתוך השחיתות ושומר על הזרע, שממנו עתידה הישועה לצמוח.
מרטין בובר, "עמים, מדינות וציון"
16) מלבד התפקיד המיוחד שנועד ביהדות לישראל, נועדה היהדות למלא תפקיד מיוחד בפורשה את כנפיה על המין האנושי כולו. ארץ ישראל ועם ישראל הם שני כלים שההשגחה בחרה בהם למען השגת המטרה האוניברסאלית. גורלה של ארץ זו וגורלו של עם זה קשורים בגורל המין האנושי כולו.
הרב אליהו בן אמוזג, "ישראל והאנושות"
קטע מסיים
17) סדרתי לכם סדרים, שעל ידם מסוגלים על כל פנים להחזיק מעמד ומצב, מבלי נטות אחורנית ח"ו, ואשר אחד המיוחד בהם הוא, דיבוק חברים.
והבטחתי נאמנה, שמסוגלת היא, האהבה הזאת. ואזכיר לכם כל דבר טוב שאתם צריכים, ואם הייתם מתחזקים, על כל פנים בדבר הזה, ודאי הלכתם מחיל אל חיל בעליות הקודש.
..על כן זכור אזכיר לכם. עוד תוקף הדבר של אהבת חברים-על כל פנים בעת הזאת, "אשר בזה תלוי זכות הקיום שלנו, ובו נמדד אמת המדה של הצלחתנו הקרובה לנו".
לכן פנו לכם מכל העסקים המדומים, ותנו לב לחשוב מחשבות ולהמציא המצאות נכונות לקשר לבכם בלב אחד ממש, ויקויים בכם הכתוב, "ואהבת לרעך כמוך" בפשיטות.
כתבי בעל הסולם, אגרת מ"ז
