קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כנס "הטובים" – מבית קבלה לעם
שיעור 0 – תפילה לפני תפילה
אנחנו לא חושבים על עצמנו כל אחד חי באחרים
1) הנבראים, לאחר חטא אדם הראשון, נבחנים לכלים שבורים ומתים, היינו הכלים שלהם הם רק בקבלה עצמית, שנפרדו מחיי החיים. רק יש בהם ניצוץ, שהוא מהרשימות דאור חוזר, שנשאר וירד להחיות הכלים, שיוכלו על ידו לקום לתחיית המתים.
והניצוץ הזה הוא ניצוץ דקדושה, שהוא שיריים מהאור חוזר. וצריכים להעלות אותו, היינו לקבל אותו בעל מנת להשפיע, שזהו נקרא "העלאה",היינו עלית מ"ן. שעל ידי זה נעשה בחינת מסך ועביות, שיוצא על זה מילוי, שהאור חוזר ממלא את הכלים בשיעור שילביש את האורות.
כתבי רב"ש, כרך ג', "דרגות הסולם", מאמר "עיבור א'"
2) סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה – למען כבוד שמו יתברך.
כתבי רב"ש, כרך ב', אגרת ח'
3) אנחנו נתאספנו כאן, לתת יסוד על בנין חברה, לכל אלה המעוניינים ללכת בדרכו ובשיטתו של בעל הסולם, שהיא הדרך, איך לעלות במעלות האדם ולא להישאר בבחינת בהמה. שכל אחד מאתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'".
ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע לאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".
ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו".
ואף על פי שעוד לא הגענו לידי המטרה, אבל יש בנו הרצון להגיע להמטרה. גם זה צריך להיות חשוב אצלנו, אף על פי שאנחנו עוד נמצאים בתחילת הדרך. אבל אנחנו מקווים שנגיע להמטרה הנעלה.
כתבי רב"ש, כרך א', מטרת החברה – א'
4) "וימצאהו איש, והנה תעה בשדה, וישאלהו האיש לאמור: מה תבקש?". היינו, במה אני יכול לעזור לך? – "ויאמר, את אחי אנכי מבקש", שעל ידי זה שאני אהיה בקבוצה אחד עם אחי, שיש שם אהבת חברים, אז אני אוכל לעלות על המסילה, העולה לבית ה'. והמסילה זו היא הנקראת "דרך של השפעה", שדרך זו היא נגד הטבע שלנו. ובכדי שנוכל להגיע לזה, אין עצה אחרת, אלא אהבת חברים, שעל ידי זה כל אחד יכול לעזור לחברו.
כתבי רב"ש, כרך א', אהבת חברים
5) היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה. ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לדביקות בה', להשתוות הצורה.
והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כוח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, הנקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.
לכן צריכה חברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כוח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד מיוסד על רצון גדול להגיע למטרה.
ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. – וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חברו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא גבוה מחברים, כבר לא יכול להתאחד עימהם.
כתבי רב"ש, כרך א', מטרת החברה – ב'
6) אם מתאספים כמה יחידים, שיש להם רצון קטן, שכדאי לצאת מאהבה עצמית, אלא שאין להם כל כוח וחשיבות להשפעה, שיוכלו להיות עצמאים בלי עזרה מבחוץ, וכל אלה היחידים מתבטלים כל אחד לשני, וכולם יש לכל הפחות בכוח את עניין של אהבת הבורא, אבל בפועל לא יכולים לקיים את זה – אז ע"י זה שכ"א נכנס בחברה ומתבטל א"ע לחברה, אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב כוח, למשל מעשרה אנשים, הרי יש לגוף הזה כוח פי עשרה מכפי שהיה יחידי.
אבל בתנאי כשהם מתאספים, כל אחד יחשוב, שהוא בא עכשיו להמטרה לבטל את אהבה עצמית. היינו, שלא יחשוב עתה, איך למלאות את הרצון לקבל שלו, אלא יחשוב עכשיו, עד כמה שאפשר רק על אהבת הזולת – רק ע"י זה הוא יכול לקבל רצון וצורך, שצריכים לקבל תכונה חדשה, שנקרא רצון להשפיע. ומאהבת חברים הוא יכול להגיע לאהבת הבורא, היינו שרוצה להשפיע לבורא נ"ר. נמצא, שרק ע"י זה קבל צורך, שמבין שעניין להשפיע הוא דבר חשוב ונחוץ, וזה הגיע לו ע"י אהבת חברים.
כתבי רב"ש, כרך א', אהבת חברים
7) יש הרבה אנשים בעולם, שלא ניתן להם כוח לעבוד עבודת הקודש אפילו בתכלית הפשיטות, אפילו שלא בכוונה, ושלא לשמה, אפילו שלא לשמה של שלא לשמה, אפילו הכנה של הכנה של התלבשות של קדושה – והוא כן זכה, שניתן לו רצון ומחשבה, שעל כל פנים יעבוד עבודת הקודש לפרקים, אפילו בתכלית הפשיטות שאפשר להיות – ואם הוא יכול להעריך את חשיבות שבדבר, ולפי חשיבות שמחשיב את עבודת הקודש, בשיעור הזה הוא צריך לתת שבח והודיה על זה.
כי אמת שאנחנו לא מסוגלים להעריך את חשיבות, מה שיכולים לפעמים לקיים מצוות ה' אפילו בלי שום כוונה. ואז הוא בא לידי הרגש רוממות ושמחת הלב.
וע"י השבח והודיה שנותן על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבודת הקודש, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד. ועל ידי זה הוא עולה מעלה מעלה. וזה סוד מה שכתוב "מודה אני לפניך על החסד שעשית עמדי", היינו על העבר. ועל ידי זה תיכף הוא יכול לומר בבטיחות והוא אומר "ועל אשר אתה עתיד לעשות עמדי".
כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר כו. העתיד של האדם תלוי וקשור בהודאה על העבר
8) האדם צריך לחשוב, רק עבור הגוף הפנימי, היות שהוא לבוש לנפש דקדושה. כלומר, שיחשוב מחשבות מה שהם אחר עורו, כלומר אחרי עור של הגוף, נקרא חוץ מגופו, שפירושו חוץ מתועלת עצמו. אלא רק מחשבות שהם תועלת הזולת. וזה נקרא "חוץ מעורו".
וכשיתמיד לחשוב מחשבות שהם לאחר עורו, אז הוא זוכה למה שכתוב "ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה אלוק" (איוב י"ט כ"ו). "זאת" היא בחינת שכינה הקדושה, העומדת אחרי עורו. ואז האדם זוכה לבחינת "מבשרי אחזה אלוק". שהקדושה באה בהתלבשות בגוף בפנימיות. וזהו דווקא בזמן שמסכים לעבוד מחוץ לעורו, היינו בלי כל התלבשות.
כתבי בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר לו. מהו, ג' בחינות גופים באדם
