דף הבית / חומר לימוד – כנס מוסקבה, שיעור מס' 1 "ערבות – כביטחון לאיחוד"

חומר לימוד – כנס מוסקבה, שיעור מס' 1 "ערבות – כביטחון לאיחוד"

כתבי בעל הסולם | מתן תורה (מעובד)
"ואהבת לרעך כמוך" – חוק הכללי והגדול של הטבע

1. חוק "ואהבת לרעך כמוך" הוא חוק הכללי של הטבע כלומר חוק הנהגת העולם. אך מדוע חוק של יחסים בין בני אדם קובע יחסים בין שאר חלקי הטבע? – יחסים מתוקנים בין אנשים נחוצים בכדי להשיג השתוות הצורה לבורא.

2. חלק ראשון של החוק "ואהבת לרעך כמוך" מורה על כלל "דעלך סני לחברך לא תעביד".

3. חוק "ואהבת לרעך כמוך" אומר שלאהוב את רעך צריך כמו את עצמי. זה מחייב תמיד לספק צרכים של כל אחד ואחד כמו שלי. אבל זה אינו בר ביצוע – הרי את עצמי אני לא מסוגל לספק? וכאן מדובר על חוקי העולם שצריכים לקיים אותם בדיוק מוחלט!

4. חוק של יחס לזולת מחייב להעדיף צרכים של כל אחד אחר לצרכים שלי. כלומר אם יש לך משהו שחסר לזולת, אתה חייב מיד לתת לו, אפילו אם יחסר לך דבר נחוץ. האם יש בכלל אפשרות לקיים חוק שכזה? איך הטבע יכול להניח אותו ולדרוש לקיימו?

5. כל אחד בעולם חייב לקיים את החוק (של אהבת הזולת).

6. ליישום של החוק עולם מתקרב בהדרגה. במידה של קיום החוק מתגלה הבורא. התגלות הבורא משמע מילוי של האדם בתענוג שלם (בלב) וידע (בשכל). אלו המילוים הם מעלים את האדם לדרגה של בורא, השתוות הצורה, איחוד עם הבורא הנקרא "דבקות". כזה מצב הוא מטרה של בריאת האדם.

7. אם הדבקות היא רצויה מצד הבורא, למה הוא בהתחלה לא ברא אותנו בדבקות (השתוות הצורה) בו? למה אנחנו נאלצים לעבור דרך מרה של תיקון של הטבע האגואיסטי, שהוא ברא בנו?
מקובלים שעברו תיקון מסבירים לנו שזה נברא בכוונה בכדי לפתור אותנו מהבושה בעת קבלת התענוג.

8. הרי הבורא יכול לתת לאדם את הכל, חוץ מהרגשה שהוא השיג את זה בעצמו, ולא קיבל מהבורא. אך תענוג המוחלט חייבים להרגיש כייחודי, בלתי תלוי, פרי כפיו של עצמו, נטול בושה, מתנת חינם, צדקה, רחמנות.
מכאן יוצא שאף אדם בעולם לא יכול לקיים את כל הרצונות של החבר, הרי לא יכול להעניק למתנתו משמעות של קנין עצמי, שרק זו תהיה השלמות ברמה גבוהה ביותר.
לכן הבורא הכין לנו דרך שבה על ידי יגיעה בתיקון של הטבע שלנו בונים את גדולתנו ומרגישים שלמות.

9. הרגשת הבושה בעת קבלת דבר בחינם נובעת מחוק "השתוות התכונות בין בורא לנברא". היות שהבורא הוא שורש של כל הנבראים, כל שיש בו ומתפשט הימנו עלינו גורם לנו להרגיש תענוג, וכל זה שלא שייך לבורא, לא נובע ישירות הימנו עלינו, גורם לנו לסבול.

10. קבלה לא שייכת לבורא – היא גורמת לנו לסבול, והשפעה כן שייכת לבורא – היא גורמת לנו להרגיש תענוג.

11. מ"חוק השתוות התכונות בין בורא לנברא" מובנת מטרת הבריאה – "דבקות בבורא" המושגת על ידי התאמה לבורא. בשל כך אנחנו מתמלאים בזה שיוצא מהבורא. לכן התענוג והשתוות הצורה לבורא – זה היינו הך. זאת מטרת ההתפתחות שלנו.

12. שיטת התיקון של הטבע שלנו (תורה ומצוות) ניתנה לטהרת הנבראים מהיצר הרע (אגואיזם), שיוכלו להתחבר בינהם בקשרים טובים כאחד ממש.
אדם נולד אגואיסט גמור וכל מעשיו רק לעצמו, בזה הוא הפוך מהבורא. אך בהתקרבות לחברים, בסביבה נכונה, בזכות השפעת הבורא עליו במידה של היגיעה להדמות לו, האדם מפתח בתוכו תכונת ההשפעה ומאבד כוחות של אהבה עצמית. מעשיו הופכים להיות מעשים דהשפעה. ואפילו הכרחיות הוא מקבל כדי להיות בהשפעה.

13. השפעה יכולה להיות למען הבורא או למען בני אדם, אך שני מעשים האלו מביאים את האדם למטרה סופית – דבקות בבורא. היות אם המעשה לא לעצמו אך לזולת או לבורא, האדם לא מרגיש אותו, כיוון שמעשה שלא נמצא ברצון שלו, היינו רצונם של אנשים אחרים או רצונו של הבורא, לא מורגשים בו ונחשבים בלתי מציאותיים.
לבצע מעשה ללא תועלת עצמית, כלומר רק מאהבה לזולת, מבלי סחר, אפשר רק על ידי כוח של אור עליון (אור מקיף), מפני שאהבה לזולת נמצאת מעבר לגבולות של הטבע שלנו.
לכן רק על ידי שימוש בחכמת הקבלה אפשר בהדרגה להפרד מטבע המקורי ("על מנת לקבל") ולהגיע לטבע השני – אהבת הזולת, מעשים אלטרואיסטיים ממש.
משום זה כל המעשים טובים בעולם שלנו נעשים רק מאהבה עצמית, לתועלת עצמית, והשתחוות לאלים – לסחר וחיי עולם הזה ועולם הבא.

14. במעשים "למען הבורא" ו"למען הזולת" לא מורגש הבדל בגלל האגו שלא רואה בהם תועלת ומרגיש אותם כדבר ריקני וחסר תכלית. אך מעשים מסוג של "השפעה לזולת" מסוגלים באופן קל ומהיר להביא את האדם להתאמה לבורא, כיוון שתמיד מבוקשים מצד הסביבה.

16. משום זה חוק בסיסי של הטבע דורש "ואהבת לרעך כמוך", ודבקות בבורא היא התוצאה המטרה הסופית.

17. תיקון הוא אפשרי אם בקבוצה בה משתוקקים למטרה, כל אחד דואג מכל לבו על אחריות גשמית ורוחניות לחברים. אז לאף אחד אין צורך לדאוג על עצמו. במצב כזה בהם מתגלה אור של תיקון.

18. מכאן מובן החוק של אחריות הדדית, אמנם באגואיזם הוא נראה לגמרי חסר צדק. הרי איך יתכן, שבעבור החטאים של משהו זר לך הבורא ידרוש ממך?
החוק של אחריות הדדית קובע שכל אחד בעולם, במעשים טובים או רעים שלו מכריע מצב של כל העולם לשכר או לעונש. זאת תוצאה של חוק הקשר הכללי ההדדי של כל חלקי הבריאה, המכונה "ואהבת לרעך כמוך". הוא ניתן לביצוע בתנאי שכל האומה וכל פרט בה מוכנים לזה.

כתבי בעל הסולם | הערבות

רק אחרי שכל אחד ואחד מחברי האומה הסכים וקיבל עליו לקיים חוק "ואהבת לרעך", "כמוך" ממש, כלומר לדאוג בעד כל אחד מחברי האומה לא פחות ממה שהוטבע באדם לדאוג בעד צרכי עצמו, רק אז נעשו
ראויים לתקן את עצמם "על מנת להשפיע".

ולא לפני. משום שבערבות הכללית הזאת נפטר כל יחיד מהאומה מכל דאגותיו לצרכי עצמו ויכל לקיים כלל "ואהבת לרעך כמוך", זאת אומרת לתת את כל מה שיש לך לכל מי שצריך, מפני שנפטר כל אחד מדאגה על עצמו ויודע ומרגיש שכולם אוהבים אותו ומוכנים לעשות הכל בעדו.

יישום של הערבות והכלל "ואהבת לרעך כמוך" אפשרי רק על ידי העם חופשי ועצמאי (כמו היום בישראל אחרי 2000 שנות גלות) כאשר יש אפשרות לבנות ערבות הדדית דרך סיפוק צרכים הכרחיים לכל אחד.

גם בעם חופשי כל עוד שיש בו אגואיסטים שדואגים לא על אחרים אך לעצמם, אי אפשר לכסות את מה שתלוי באגואיסטים. היינו, כל עוד שלפחות אחד עסוק בדאגות על עצמו, כל האומה מתעכבת אפילו מלהתחיל לקיים את החוק "ואהבת לרעך כמוך".

אבל גם אחרי הסכמה כללית על דאגה הדדית, אם אחד יפסיק לדאוג על חבריו, באותה מידה הוא יגרום להם לדאוג על עצמם – ולא יקויים הכלל "ואהבת לרעך כמוך".

כך מתגלה בטבע חוק של קשר הדדי מלא (אינטגרלי) של כל חלקי הבריאה (דומם, צומח, חי). ובדרגת התפתחות הטבע "מדבר", הקשר הזה מתגלה בקיום הכרתי של קשר מלא, באחריות הדדית, בערבות, וגם באיסור להפר אותו (בלגרום נחת רוח לבורא).

ואם חלק מהאומה אינם רוצים לקיים הערבות, אלא להיות שקועים באהבה עצמית, הרי הם גורמים לשאר האומה להשאר שקועים באהבה עצמית, מבלי למצוא שום מוצא כדי לצאת מעמידתם.

18. לכן מסבירים הערבות, במשל לשניים בספינה, כאשר מזיקים בספינה, שניהם טובעים בים. כך אם חסרה ערבות הדדית, כל האנושות "טובעת" באגואיזם.

19.קיום התנאי של ערבות הדדית מנוגד לטבע האגואיסטי של אדם. לכן האנושות בחלק הקטן והמפותח שלה קיבלה יכולת להכיר וליישם אותו רק בזמני אברהם בבבל העתיקה. מאותו חלק של אנושות ייסד אברהם בבבל העתיקה קבוצת אנשים המסכימים על-ידי ערבות להגיע להתאמה לבורא (ישר-אל) ומזה – לדבקות בבורא.

אבל תיקון העולם יגיע כאשר כל העמים יקיימו תנאי הערבות. ותפקיד קבוצת אברהם (עם ישראל) בימינו, דומה לתפקיד של אברהם כלפי הקבוצה שלו.

לכן בימינו עם ישראל קיבל הזדמנות להיות עצמאי בארצו – כדי שיוכל לקיים בקרבו את הערבות.

אפשרות להתגבר על האגואיזם ולקבל תנאי ערבות הדדית הופיע באנושות בקבוצה קטנה אחרי לימוד ויישום אצל האבות, וייסורים איומים בעבדות האגואיסטית (במצרים), מאז נעשו לעם חופשי.

כולם ביחד היו מוכנים לעמוד מול הר של אגואיזם (הר סיני) ושם כל אחד יכל להשתחרר מדאגות על עצמו ולעבוד בעד צרכי הזולת בקיום תנאי "ואהבת לרעך כמוך". כך התאחדו לאומה אחת כמו איש אחד בלב אחד ויוכלו להתחיל בתיקון עצמם ע"י מאור התורה (אור מקיף).

עיקר העבודה – "אתם תהיו לי ממלכת כהנים", ולא יהיה לכם אף רכוש פרטי בעולם הזה, כולכם תהיו מקודשים רק לבורא, ולא יהיה אחד שעסוק במלאכה פרט לסיפוק צרכיו של הזולת שלא יחסר לו משהו, ולא יהיה אחד שדואג לעצמו.

ולכן אפילו עבודה שגרתית (זריעה, קצירה וכו') חשובה כעבודת ה' – תיקון האגואיזם לא רק למען הזולת, אלא למען הבורא (זה נקרא "קורבן"). יותר מזה, מצוות עשה "ואהבת לרעך כמוך", עבודה בעד הזולת, חשובה בהרבה מעבודה בעד הבורא.

"עם סגולה מכל העמים" בזה שדרכם אור התיקון מתפשט לכל אומת העולם, מחבר אותם כאחד וכולם יבואו לדבקות בבורא.

אמנם ככל שאומות העולם עוד לא מוכנים לתפקיד הזה, דרוש עם אחד – ואתם צריכים להסכים להיות כזה עם. אז תהיו סגולה מכל העמים ואני (ה') אמלוך עליכם, ותשיגו "ואהבת לרעך כמוך" ודרגת "עם קדוש" – הפרס הנעלה – דבקות בבורא.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest