קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
חומר לימוד – כנס אודסה, שיעור מס' 4 "אין עוד מלבדו"
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב' (עמ' 1088), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1990 (תש"ן), מאמר כ"ז "מהו, שכל עשב – יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה"
קטע מתוך המאמר
הבורא, שהוא השורש שלנו, והנה אנו רואים בעולמנו, שכל הנבראים אוהבים את מנוחה, כמו שכתוב "ידוע אשר כל ענף יהיה טבעו שוה לשורשו. ולכן כל הענינים הנהוגים בשורש, יתרצה בו גם הענף, ויאהב אותם ויחמדם.
לכן זה שהנבראים משתוקקים לתענוגים, ובלי זה אי אפשר לחיות, הוא מטעם שתענוג נמצא בהשורש, זהו הממונה שמכה ואומר גדל. וזה כמו שכתוב (אות כ"א) "אמנם להישאר ריקם מהקנינים והטוב, גם זה אי אפשר. ועל כן בוחרים בסבל ריבוי התנועה, בכדי להשיג מילוא הקנינים". נמצא, שזהו היסורים שהאדם מקבל מהממונה, שמכה ואומר גדל.
אז האדם בא לידי "הממונה של כל עשב ועשב, שמכה ואומר לו גדל". היינו, שמתחיל להרגיש יסורים, מזה שהוא מרוחק מדביקות ה'. והיסורים האלו גורמים לו, שיעשה את כל מה שביכולתו, בכדי להשיג דביקות בה'.
ספר "כתבי רב"ש", כרך ג' (עמ' 1929), מאמרי "דרגות הסולם", מאמר 626 "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד"
בזמן שהאדם בא לידי מצב, שהוא ממש אבוד, שאינו רואה לעצמו שום זכות קיום בעולם, שיהיה לו במה להיאחז, וכל הטכסיסים והעצות כבר אזלו ממנו, ורואה שאחרי כל הטרחות והיגיעות, הכל אבוד – אז הוא צריך להתחזק ולומר, שכל מאי דאבד רחמנא לטב אבוד, היינו שהקדוש ברוך הוא עשה לו את כל אלו המצבים של האבדות, ושהם לטב, היינו שעל ידי זה שבא למצב, שנמצא בדיוטא התחתונה, על ידי זה יהיה לו היכולת לעלות למעלה, כמו שכתוב "רם ה' ושפל יראה". כי אין לך שיפלות יותר גדולה מזמן שהאדם מרגיש את עצמו אבוד מכל וכל.
וזה פירוש, כל מאי דאבוד רחמנא לטב אבוד. ואחר כך, כשמתחיל שוב לעבוד ומתקן מעשיו אז, ועושה תשובה מאהבה, אז הוא אומר גם זו לטובה, היינו המצבים שהיה בבחינת אבוד, שאין לך עבירה גדולה מזה משהאדם מגיע לידי אבוד. וכשעושה תשובה מאהבה, אז הוא רואה גם זו לטובה, שמזה הרע בעצמו נעשה טוב. נמצא, שיש הפרש בין "כל מאי דעביד רחמנא", ל"גם זו לטובה".
ספר "כתבי רב"ש", כרך ב' (עמ' 1088), מאמרי "שלבי הסולם", שנת 1990 (תש"ן), מאמר כ"ז "מהו, שכל עשב – יש ממונה למעלה המכה אותו ואומר גדל, בעבודה"
קטע מתוך המאמר
אדם הוא עולם קטן, "אין לך עשב ועשב, שלא יהיה ממונה עליו מלמעלה". יהיה הפירוש, שאין שום רצון ומחשבה שבא לאדם, שלא יהיה בא לפי החוקים שלמעלה. לכן כל הכבידות שישנו בעבודת ה', הוא הסתירות שאנו מוצאים. היינו, מצד א' אנו אומרים, שהכל תלוי בעבודת האדם, כמו שאמרו חז"ל, שהאדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". נמצא, שהכל תלוי בידי אדם, שזה ענין שכר ועונש.
ומצד הב' צריכים לומר, הכל בא מלמעלה, כנ"ל בדברי הזה"ק, שאומר "אין לך אפילו עשב קטן בארץ, שאין עליו כח עליון למעלה". שמשמע, שהכל הולך לפי השגחה עליונה, ואין לתחתונים שום אפשרות לשנות. והתשובה לב' ענינים הסותרים זה את זה, הוא כנ"ל בדברי הרמב"ם (מובא במאמר כ"ה, תש"ן), שאומר, שאין בידינו להבין זה, אבל אנו צריכים להאמין, שכך הוא.
והסדר ההתקדמות בעבודה, שאמרנו, שהוא בא על ידי שמשיגים חשיבות בהמטרה, הוא כמו שאמרו חז"ל, שזה בא ע"י התורה. כי אפילו שהוא רואה, שהוא לומד שלא לשמה, מכל מקום המאור שבתורה מחזירו למוטב. היינו, שעל ידי המאור הוא מקבל את חשיבות התורה.
