הרמוניה עם עצמי

שאלה: האם אנחנו יכולים לדון בקורס החינוך האינטגרלי באיזה שהן בעיות מחיי היום יום, כשאני בכל פעם מצרף אותן לרעיון האינטגרלי?

תשובתי: אם אנחנו מדברים על כך שכלל ופרט שווים, פירוש הדבר, שניתן לצרף את זה למשפחה, ועוד איך! כלומר, אתם מיד עוברים מחתך של כיתה, קבוצה – למשפחה, ויוצרים בה תנאים אינטגרליים.

וכאן אף אחד לא פולש לתוך הנפש של הזולת. אנחנו עוסקים ביצירת משפחה שהיא משהו משותף מעלינו – היכן שאני ואתה זה "אנחנו". לאחר מכן אנחנו באופן אוטומטי מצרפים לכך את הילדים וגם הם הופכים לחלק ממערכת האינטגרלית הזו. נוצרים יחסים אחרים לחלוטין במשפחה.

העיקר לא ללחוץ על אף אחד, כיוון שהתפתחות נורמלית ונכונה טומנת בחובה הרמוניה פנימית של האדם עם תכונותיו המולדות. אני לא צריך להסתיר, להשמיד, לצמצם אותן באופן כלשהו. אני צריך להגיע למצב שבו, להיפך, הן יתגלו בי בצורה מלאה.

לא ברור לנו בשביל מה לשמור על כל התכונות השליליות שלנו: רמאות, קנאה, שנאה, סוגים רבים של פחדים וכו'. אך לכולן קיים פיתרון משלהן, מימוש משלהן, בדיוק במצב האחרון הזה. בהדרגה, במידת ההתפתחות, האדם יראה שהוא צריך אותן, שהוא משתמש בהן – רק בצורתן ההפוכה, כאשר אותם הפחדים מכריחים אותו להיות אינטגרלי ומוציאים אותו "מעצמו" ולא דוחסים אותו פנימה.

תוך שיחה מס' 8 על החינוך האינטגרלי, 15.12.11

ידיעות קודמות בנושא:
כיצד לפרוץ  מ"כלוב" הסטריאוטיפים?
אל תפריעו לי בצינוק הנוח שלי!
הערובה לבריאות האדם, המשפחה והחברה