קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: מה קורה אחרי גמר התיקון, לאחר שאנחנו עולים מעל לכל 125 המדרגות? האם מתחיל שָם איזשהו תהליך חדש?
תשובתי: נגיע ונראה. בינתיים איננו מבינים אפילו מהי המדרגה הרוחנית הראשונה. עד כדי כך העולם הרוחני הפוך מהגשמי, כמו שנאמר, "עולם הפוך ראיתי". כך שוודאי שאיננו מסוגלים לתאר לעצמנו מה קורה בגמר התיקון. יהיו לנו שם כלים אחרים לגמרי. זה לא משהו שאפשר להשוות אותו איכשהו עם מצבנו הנוכחי.
בכל מחשבה, בכל פנייה, בכל רצון, אני באופן אוטומטי ארגיש מבפנים שהכול זה אני. מפני ש"אני" זה האהבה לזולת. כולם כביכול נמצאים בתוכי.
אך למעשה, הם לא באמת נמצאים בתוכי. אני מרגיש בינינו מרחק של 125 מדרגות של שנאה. ומתגלה לנו שנאה עצומה, כמו שנאמר, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו".
למה העיגולים תופסים שטח עצום כל כך? – בגלל גודל השנאה. כל השטח הזה הוא השנאה שהתגלתה. ואותה אני צריך למלא באהבה, על פני השנאה.
השנאה מרחיקה את העיגולים מהנקודה האמצעית, ומנפחת אותם כלפי חוץ. ואני, על ידי האהבה שלי, מכווץ אותם פנימה. אבל אני עושה את זה על פני הריחוק שלהם.
כלומר, אני רוצה לקרב אליי את הזולת, ואני מקרב אותו ומרגיש כאילו הוא קרוב, כאילו הוא נמצא בי. אבל כל זה קורה "בכאילו", על פני אותו המרחק שנשאר בינינו. אני רק "מקצר" את המרחק, מתקן אותו, אך לא מוחק אותו. העביות אינה נמחקת. ולכן, במקום נקודה אחת קטנה, אני מקבל עיגולים ענקיים, שגדלו מתוך השנאה שמרחיקה את כל הנקודות שלנו זו מזו.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "פתיחה לחכמת הקבלה", 10.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
איך האור החוזר יכול להיות כלי?
125 מדרגות לאין סוף
להפוך את כל הרע לטוב
