קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אנחנו דיברנו על כך, שהאנושות הפכה לתשושה במהלך הריצה שלה. גם אני עסקתי בספורט, ואני זוכר מצב מפליא, מה שנקרא "נשימה שנייה", כשאתה רץ ורץ ופתאום מופיעה איזו קלילות. האם אפשר לדבר על "נשימה שנייה" ביחס לשיטת החינוך האינטגרלי, או רק על כך שאדם שמפסיק לרוץ, ממש מתחיל לעוף?
תשובתי: כמובן, דרושים ניתוק, עייפות, חוסר מוטיבציה באגו, הרגשה או לפחות הבנה, שאי אפשר להמשיך הלאה לעבוד איתו, שזה חסר כל סיכוי, זה מצד אחד.
אבל מצד שני, כשהאדם מתחיל לעבוד לפי השיטה האינטגרלית החדשה הזאת, מופיעים אצלו כל מיני מעברים הפוכים, נפילות ועליות, לפי איך שהוא צריך כל הזמן להרגיש את עצמו מחוץ למעגל ובתוך המעגל, מחוץ למעגל ובתוך המעגל. אלה תנועות של סטארט-סטופ, הלוך ושוב, כמו של בוכנה, כשדוחים אותו החוצה, הוא נכנס, ושוב דוחים ושוב הוא נכנס. באופן כזה עובדים שני הקווים האלה. קו אחד עובד בכך שדוחף את האדם החוצה בצורה אגואיסטית, כלומר, מוסיף לו אגו עוד יותר גדול, ואז הוא, בלית ברירה, נופל מתוך החיבור והאיחוד. ואחר כך הוא מתחיל בהדרגה שוב לחזור לאיחוד הזה. וכך שוב ושוב. ובאופן כזה הוא הולך קדימה, כך הוא עולה.
בסופו של דבר, הוא עולה בסולם של הערכים הרוחניים, שמסתכמים בחיבור עוד ועוד יותר גדול. הוא עובר 125 מדרגות ומשיג את השלמות שלו, כאשר כל הטבע, ה"דומם", ה"צומח", ה"חי" וה"מדבר" (מה שלא קיים בעולם שלנו ומה שאנחנו בטעות מכנים "אדם", בכך שמבדילים אותו מעולם החי), הופך להיות קיים עבורו בנפח אחד נצחי. נצחי! מפני שבו זמנית עם העלייה במדרגות האלה, הוא משיג את הטבע בכזאת צורה שבה הוא באמת קיים. כלומר, אנחנו יוצאים מחוץ למסגרות אותו המרחב שנקרא "יקום", מחוץ למסגרות של אותו החלל שנוצר על ידי המפץ הגדול, והחלל הזה הוא כבר לא פיזי.
זה כבר מהווה נושא לגילוי, ללימוד וחקר של אותם האנשים שיתחילו להתעלות בצורה כזאת. אבל זו כמובן, השגה בפועל, מימוש מעשי.
מתוך שיחה מס' 33 על חינוך אינטגרלי, 25.05.2012
ידיעות קודמות בנושא:
לעבר מציאות אחת
כניסות ויציאות זה מצב תקין
מעבר לאגו
