מחפש הדלת

העבודה של המחנך הרוחני נקראת "מעיל" (לבוש של הכוהן הגדול). בעל הסולם כותב באגרת אגרת כ"ו: ועל כן נקראת כללות העבודה הזאת בלשון "מעיל". להיותו בגד חיצוני, והיותו ב"למעלה" משכל האנושי, כך המחנך מלביש בו את התלמיד שלו. ובו שילוב ע"ד שולי הכלי, ששם מקום קבוץ השמרים והזוהמא. כלומר כל האגו.

דהנה במשך ימי האומנות הוא בבחינת הולך ושב, ככל דמהדרי אפתחא (ככל שמחפשים אחר פתח), היציאה למדרגה הבאה. וברגע האחרון של ההליכה, כשנמצא קרוב לפתח, אבל הוא אינו יודע את זה, כי הפתח נפתח פתאום, ברגע האחרון. כאשר האדם מסיים את הקווים שמאל וימין, ונשאר רק ליצור את הקו האמצעי, אז הפתח נפתח.

אבל אם הוא עוד לא עשה את זה, אז בהתקרבו אל הפתח, אז דוקא, נלאה, וחוזר לאחוריו. הליכה הזו נקראת "זהב", מלשון "זה הב", כלומר מתוך הספקות: בשביל מה, למה? כלי הזהב הוא הכי יקר מכל יתר סוגי הכלים, אבל הוא בעצמו דווקא נבנה מתוך האכזבות והזלזול, מכל מה שקורה לנו. כי ההליכה נעשית בכוח ההשתוקקות והגעגועים, לדביקותו ית', שזה נבנה לאט לאט על ידי כאלה גיחות, כאשר האדם מתקרב כמעט לפתח עצמו, אבל לא רואה אותו. ודווקא המקום הזה דוחה אותו, כי שם הזוהמה הכי גדולה, ולכן האדם חוזר חזרה.

ונקרא "פעמון", משום שאין לו כוח לפתוח, וחוזר לאחוריו, וכן מבלה זמנו בהלוך ושוב, פעם אחר פעם, באהדורא אפתחא (בלחפש אחרי הפתח).

ונקרא "רמון", כי רוממות הלמעלה משכל מקיפו סביב. זה המקום שבו הצטברה הזוהמה הכי גדולה, האדם אינו יכול לעבור, לדלג מעליה, אם לא ילך ברוממות למעלה מהשׂכל. ועל כן שוב נקרא "רימון", דאם לא כן, היה ח"ו נופל לגמרי. אפשר לעבור רק בעיניים עצומות, ברוממות "למעלה מהדעת", על ידי הכוח שמקבל מהמורה, מהחברים ומהספרים.

מתוך שיעור על אגרת כ"ו של בעל הסולם, 13.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
דלת, פתח, כניסה
לפניי פתח פתוח
ברוכים הבאים לעולם ההשפעה