דף הבית / 002_heb_o_rb_bs-tes-04_1

002_heb_o_rb_bs-tes-04_1

002_heb_o_rb_bs-tes-04_1

נתחיל דף רי"ג אות ה' כתוב כך

ה) ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, של הכלי ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.

אז מה כתוב כאן שלפני עקודים לא היה עול.. מתלבש עם כלי אחר שנעשה עקודים אז נעשה מציאות כלי אחד אז היה מציאות הגבלת האור מה שלא היה להיות עד שנעשה עקודים אז מה זה עקודים מה שאנחנו צריכים ללמוד שעוד לא היה כלי

אות ח'

ח) עקודים, מה זה עקודים הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, המכונה אדם קדמון, שמקודם לכן, לפני הצמצום לא היה כלל בחינת ראש תוך סוף באור העליון אלא שהאור העליון היה ממלא כל המציאות. (כמ"ש היטב בחלק א').

וז"ש הרב אני חוזר מה כתוב כאן למעלה מה זה עקודים תוך מה זה תוך אנחנו לומדים גוף הוא מדייק הוא אומר קודם עקודים משמע תוך קודם התוך ראש ואחר כך הוא מפרש שמקודם לכן היה כבר נקרא אין סוף

תלמיד: אין לו ראש

רב"ש: … לו ראש צריכים לפרש כך אני חוזר עוד הפעם

ח) עקודים, הם בחי' ע"ס של תוך דפרצוף ראשון שבמציאות שאחר הצמצום הראשון, שהפרצוף זה נקרא אדם קדמון לכן אני אומר עקודים תוך איזה כוונה על הפרצוף הראשון שיצא אחר הצמצום אם כן לפני התוך היינו בראש לא היה שום הגבלה

אז ה.. מביא הראייה שאני מביא כשאני מדבר לאחר הצמצום היות שקודם לצמצום לא היה עניין של ראש תוך ואני עם עקודים עקודים ידוע שזה נקרא תוך אני מדבר מפרצוף ה.. שלאחר הצמצום נמצא שקודם התוך היינו בראש עוד לא היה שום הגבלה

זה שאומר הלאה

וז"ש הרב "קודם מציאות העקודים", קודם התוך דהיינו בעשר הספירות שבראש דאדם קדמון, הקודמים לעשר הספירות דתוך דאדם קדמון, הנקראים עקודים, "לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי". וזה מבואר היטב בחלק ג', אשר אין שום בחינת כלי בע"ס של ראש, אלא רק שרשים לכלים (בלבד.)

נמצא מ.. לכן אמרנו מקודם שבראש אור פנימי ואור מקיף זה אור אחד מה ש.. איפה מתחילים להתחלק בגוף שיש כבר הגבלה אז הוא מגביל זה נקרא אור פנימי אשר היוצא לחוץ נקרא אור מקיף

עד גמר

צריכים להתחיל אות ט'

קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ט' למטה אז הוא מפרש הכוונה על ע"ס דראש דא"ק שהכלים יכול.. כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו,

מדוע אז הוא מפרש

ט) כי האו"ח העולה מהמלכות ולמעלה אין הוא נחשב לכלי קבלה על אור העליון, אלא רק לשורש לכלי קבלה, כמו שלמדנו שעל ידי זה שעשה חשבון בראש המדרגה הוא יכול אחר כך לקבל

ולפיכך, כל כמה שאין מלכות של ראש מתפשטת ומתרחבת לע"ס מינה ובה, על ידי האו"ח המתהפך ויורד ממעלה למטה, מפה למטה נקרא שהוא לא מקבל וממילא הנה אין שם כלים כלל (ועיין לעיל חלק ג' פרק ב' אור פנימי אות ג') שהרי האור החוזר עולה שם ממטה למעלה,

וצריכים לדעת כלל וכל הלבשה שממטה למעלה מטה נקרא תחתון המקבל למעלה נקרא משפיע שאני אומר שאור בא ממקבל להמשפיע מורה בחינת הסתלקות מקבלה. שהתחתון לא רוצה לקבל אם התחתון לא רוצה לקבל נקרא זה ממטה למעלה מה.. אם כן הוא לא מלביש שום דבר מדוע אתה אומר התלבשות ממטה למעלה

אז הוא מתרץ ומה שאנו מכנים זה להלבשה, הוא מטעם שעה"ס מתקשרות שם, ונעשות שורש להלבשה.

מצד אחד זה שורש הלבשה אז החשבון שהוא עושה בראש שיכול אחר כך לקבל בגוף נמצא נקרא זה שורש התלבשות באמת אבל שורש התלבשות הוא מכנה התלבשות ממטה למעלה המקבל נותן להמשפיע ומה נקרא גוף שהוא מקבל כי זה מלמעלה מהמשפיע למטה למקבל זה נקרא התלבשות שהוא כבר מקבל שמקבל זה נקרא כלים

וז"ש הרב, שבראש שלא היה יכולת בכלים לסובלו. (והבן זה.) הכלים לא רצו לקבל הכלים רצו רק מלכות קשר שעל ידי זה שהוא לא רוצה לקבל רק בתנאי בעל מנת להשפיע אז הוא יוכל לקבל זה אחר כך ברור

י' מה כתוב למעלה למעלה תסתכלו

ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד,

למטה אות י'

י) עד שהמלכות והאו"ח שעמה ממשיכים ע"ס של ראש אל תוך היינו זה נקרא ממעלה למטה כנ"ל, ואז נעשה בחינת כלי אחד, דהיינו כלי מלכות, שהתפשטה והתרחבה וקיבלה לתוכה כל כמות האור, שהאו"ח שלה הלביש את ע"ס של ראש (ועי' ח"ג פ"ב או"פ אות ג').

זאת אומרת כמה שהוא היה בראש שנקרא בכוח שאמר כמה שיכול לקבל בעל מנת להשפיע זה היה רק בכוח הוא מקבל עכשיו זה בפועל (וע"ס הללו, היורדות מהראש ולמטה ומתלבשות בכלי מלכות שהתרחבה,) אז הוא אומר הן הן הנקראות עשר ספירות דעקודים או עולם העקודים. נמצא מה זה עקודים דווקא מפה למטה מה שבראש עוד לא יכול לומר עקודים

למעלה ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור,

כ) כי מלכות שבסוף הכלי ההוא, אשר נבחנת למלכות דכלי המלכות, שהיא עומדת בטבור היא המגבלת את אור העליון על דרכו שלא יתפשט ממנה ולמטה, וכח ההגבלה הזאת, שנקרא מלכות שנותן שיתפשט ממנה למטה שעושה סוף מכונה בשם טבור או לפעמים חזה. ומשם למטה כבר נקרא סוף המדרגה

מה זה סוף אני לא רוצה לקבל זה שאמר אני לא רוצה לקבל נקרא סוף נמצא שם יכול להיות מציאות הגבלת האור את זה אני מקבל ואת זה לא מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה עד עקודים

ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, למדנו בראש זה יקבל וזה לא יקבל כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע').

אם כן מדוע אתה אומר שהגבלה הזאת נעשית דווקא בגוף בתוך אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל, עש"ה. וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר כנודע.

מה שהוא אומר כתר נקרא מאציל הכוונה לכתר של הראש שלמדנו כלל שכל המדרגה נחלקת לחמש בחינות הראש של כל מדרגה נקרא כתר מפה עד החזה של כל מדרגה נקרא חכמה מחזה עד הטבור נקרא בינה מטבור למטה נקרא ז"א מלכות לכן הוא אומר מה שאומר שם כתר נקרא א"ס שהוא רק בכוח לא בפועל כוונתו לראש המדרגה

אם אנחנו מדברים מה שקיבל שום דבר אם כן יכול.. אפשר לקרוא אותו א"ס וגם יכולים לקרוא אותו שורש על ד' היסודות מה זה שורש על ידי זה שעשה חשבון דהגבלה בכוח את זה יקבל זה לא לכן יש אחר כך כוח מה לקבל בפועל מה שלא לקבל בפועל נמצא הגבלת הכלים מה שרב אומר זה דווקא בגוף אבל השורש היה גם כן בראש אבל לא מקבלים לכן ל.. אומר אין בראש שום הגבלה

הוא אומר שם בחלק ב'.. הקריאו.. דף צ' תשובה מ"ג השאלה הוא מה זה מסך אז הוא אומר כך ועיקר השאלה הוא מה ההבדל בין מסך לצמצום אז הוא אומר כך

מג) "כח צמצום", המתעורר בנאצל כלפי אור עליון, להפסיק אותו על דרכו מלרדת לבחי"ד, דהיינו, שברגע שמגיע ונוגע בבחי"ד, ונקרא בחינה ד' מקבל בעל מנת לקבל תיכף מתעורר הכח ההוא, מי ומכה בו ודוחה אותו לאחוריו,

מה כתוב כאן "כח ה- צמצום", המתעורר בנאצל מתי בעת שמגיע אליו (כלפי) אור ה- עליון, המשיך אותו נגיד (להפסיק אותו על דרכו מלרדת לבחי"ד, דהיינו, שברגע שמגיע) ונוגע בבחי"ד, בקבלה על מנת לקבל תיכף מתעורר הכח ההוא, כוח הצמצום ומכה בו אור הזה ודוחה אותו לאחוריו,

הנה הכח הזה נקרא "מסך". וצריך שתבחין ההפרש, בין בחינת מסך שיש בנאצל, לבין בחינת צמצום שבו, שהם ב' ענינים נבדלים לגמרי. כי כח ה- צמצום שנעשה על בחי"ד, הוא מכוון כלפי הכלי שבנאצל, שהיא ה- השתוקקות לקבל,

שפירושו כי מחמת הרצון להשואת הצורה למאציל עיכב עצמו מלקבל בשעת ההשתוקקות לקבל, כי השתוקקות שבו שנקראת בחי"ד, היא כח עליון, רצונו להיטיב לנבראיו פועל.. בתחתון רצון וחשק לקבל הנאה ותענוג שאין הנאצל יכול לבטלו או למעטו במקצת, אלא שיכול לעכב עצמו, שלא לרצות לקבל, אע"פ שמשתוקק מאד.

נגיד בתענית בתענית אסור לאכול אז הוא לא יכול הגוף שלו יהיה רעב אסור לאכול אז הוא לא בעל הבית רק מה בעל הבית שלא לתת לו לאכול אבל הרצון בעצמו אין היא בעל הבית אם הוא רעב הוא רעב

וכח העיכוב הזה, שלא לתת לו שורה תמיד על בחי"ד שבנאצל, מתי שייך לומר הוא מעכב רצונו הוא רעב הוא לא נותן לו לאכול אבל הוא לא רעב תן לאכול בין כך ובין כך אין לו השתוקקות לאכילה אם כן מתי שייך לומר מעכב בזמן שיש לו רצון כן לקבל

לכן הוא אומר וכח העיכוב הזה, שורה תמיד על בחי"ד שבנאצל, מלבד, בשעה שממשיך אור חדש, אז מחויב בהכרח לבטל את כח העכוב, דהיינו הצמצום שבו, הוא משתמש עם ההשתוקקות ומתגלה בו ה- השתוקקות אחר האור העליון, שבזה שהוא משתמש עם ההשתוקקות כחו יפה להמשיך אליו את האור. אם כן ביטל את הצמצום שלא להשתמש שלא לאכול והוא אומר כן הוא רוצה לאכול כן המשיך האור

וכאן, לאחר שביטל את הצמצום והמשיך את האור מתחילה פעולתו של מסך שבנאצל, כי כל השתוקקות ממשיכה אור עליון בשלימות, כמו שהיה בא"ס ב"ה, להיותו כח עליון, שאין שום שליטה לתחתון למעט אותו כנ"ל, ולפיכך יורד האור כדי למלא הבחי"ד.

אמנם באותו רגע, שהאור נוגע בבחי"ד, תיכף מתעורר ה"מסך", ומכה באור ומחזירו לאחוריו, כנ"ל, הלא הוא רוצה בהשתוות הצורה ונמצא בזה, שמקבל רק אור (של) על ג' בחינות, דהיינו בעל מנת להשפיע ובחי"ד שנקרא על מנת לקבל אינה מקבלתו,

והנך רואה, שפעולת המסך אינה נוהגת, רק בשעת ביאת אור בלבד, אחר שנתבטל כח צמצום לשעתו, מה זה לשעתו כדי להמשיך אור חדש, כמבואר. ופעולת צמצום אמנם, היא תמידית, לעכב את עצמו שלא להמשיך אור, הרי שצמצום ומסך הם ב' בחינות נפרדות זו מזו לגמרי, ותדע שמסך הוא תולדה מצמצום.

גם כאן מה שאומר כל בחינה מקבל בחינת א"ס וצריכים לומר שכל בחינה מקבל מהא"ס כוונתו כמו בא"ס היה מאיר למקבל על מנת לקבל כך כל בחינה רוצה לקבל מקבל על מנת לקבל כמו שהיה בא"ס מדוע הבחינה הזאת השולטת אבל מה צריך לדעת מה לקבל

בזה יש הבחן בין התחתון לעליון לא כל אחד רואה מה שיש לקבל אבל כאן מדברים באופן ש.. באופן היחס היחס הוא שכל מדרגה ומדרגה רוצה לקבל מהרצון לקבל שלו שזה בא לו מצד עולם הא"ס הנקרא רצונו להיטיב לנבראיו היה מאיר גם כן לכלי קבלה שלו

לכן תיכף מתעורר כוח הצמצום שנקרא מסך הוא לא מקבל אותו על מה שהוא רוצה רק על ג' בחינות היינו שעושה חשבון כמה שיוכל לקבל שלא יפגום בצמצום מה היה צמצום השתוות הצורה שיהיה בהשתוות הצורה כך יקבל וזה נקרא ראש המדרגה ואחר כך הגבלה הזאת שהיה בכוח לא שקיבל ולא שלא קיבל רק למטה שמתחיל לקבל שנקרא זה גוף אז אומרים יש הגבלת הכלים

נמצא שמה שהרב אומר למעלה שם אצלנו שנעשה

(וז"ש הרב) "ואז" (דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים) "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ואיפה זה היה בעקודים שנקרא מפה למטה מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה". בראש המדרגה על ראש המדרגה גם כן היה הגבלה זה היה בכוח לא שקיבל לא שלא קיבל רק בפועל שמתחיל גוף נקרא בפועל את זה אני מקבל ואת זה לא אז נעשה כלי

(כלומר שבטרם העקודים דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום.)

אם כן מה מפרש נעשה מציאות כלי אחד אז הוא אומר שהמלכות של ראש התפשטה וקיבלה וזה נקרא ספירת עקודים זה אחת היינו כלי שמלכות קיבלה עוד אומר נקרא נעשה עוד מציאות הגבלה הכלי נקרא התוך הגבלה נקרא בסוף נקרא יש כבר קבלה בפועל וסוף בפועל מה שבראש היה ה.. מה שקיבלה היה רק בכוח ולא קיבל היה בכוח לכן מאיפה מתחילים לדבר מכלי רק מעקודים שנקרא גוף

השאלה הוא כך אם אנו אומרים כלל שכל הספירות נמשכים מעולם א"ס כמו ששם למדנו ד' בחינות דאור ישר אותו התכונות נוהגים אחת ולתמיד היינו שיש ג' בחינות שאנו מכנים אותו ט' ראשונות היות שבחינה ג' כוללת שש בחינות אנו מכנים אותה ט' ראשונות וזה נקרא אור

מדוע שעדיין לא נולד בחינת מקבל שיהיה בעל מנת לקבל שיהיה בחינה בפני עצמה ופעם הראשונה שנתגלתה בחינה זו אז הבחינה הזו נקרא שורש לנאצלים פירוש הדבר שמלכות הזאת היא המשגת ולפני מלכות אין שום השגה

וזה נעשה אפילו אחר כך גם כן או מה שאנחנו מדברים בעולם הא"ס מדוע אין אור בלי כלי מי אומר שיש אור מי שמשיג אותו אם אף אחד לא משיג מי יודע מה שיש אם כן איך מדברים מע"ס הרי אנו צריכים לדבר רק ממלכות אז הוא אומר לאחר שיצא מלכות אז יכולים לדבר מט' ראשונות היינו מה שהמלכות משגת הגורמים שלה שתצא מלכות נמצא שג' בחינות המכונות ט' ראשונות כן הג' בחינות מלכות משיגה איך שהם

נמצא ד' שבד' זה בחינתה עצמה שנקרא השתוקקות מקבל על מנת לקבל שזה מי ברא זה הרצון להשפיע הרצונו להיטיב לנבראיו ברא את הכלי הזאת שהשיג את הט' ראשונות המכונה ג' בחינות נבחן ג' בחינות שבמלכות אז יש עכשיו במלכות ד' בחינות

מדוע לפני זה.. למעלה ממלכות אין לא יודעים רק מה יודעים מה שהשיגה מזה מדברים לכן על איזה בחינה רוצה לתת צמצום בחינתה עצמה שנקרא בחינה ד' שבד' מה שאין כן הג' בחינות היא השיגה שהם רק כלים דהשפעה עדיין שעוד לא נכנס למקבל על מנת לקבל

אם כן כשהיה צמצום אז האור היה צריך לצאת רק מבחינה ד' שבד' ובג' בחינות מה שהשיגה היה צריך להישאר מה זה בחינה ד' שבד' מקבל על מנת לקבל ומה השיגה שיש ג' בחינות גם כן מלכות השיגה

 

תלמיד: אבל איך היא יכולה איך היא יכולה

רב"ש: היא השיגה שספירת חכמה היא כולה להשפיע היא השיגה שספירת בינה קצת יותר ממ"ה היא השיגה שבז"א כבר יותר כי השיג.. מה השיגה שהוא המקבל שהוא המשפיע לא אומרים והיא השיגה את עצמה שהיא מקבל על מנת לקבל השיגה שבט' ראשונות לא נפרדים מהמאציל ממה נפרדים מהמאציל מלקבל על מנת לקבל לכן לא רוצים מקבל על מנת לקבל

Pin It on Pinterest