קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
001_heb_o_rb_bs-tes-04_1
חלק רביעי כאן מדובר מ- עשר הספירות של עקודים כולל ו' פרקים
אות א. כאן הוא אומר אין לנו כח לעסוק קודם עולם האצילות.
א) כבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן.
מה כתוב כאן ש- קודם אצילות יוד ספירות, לא יכולים לדבר (ולא לדמות א) שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אך לשכך האזן אנו צריכים ב לדבר דרך משל ודמיון, לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האזן.
כאן נשאלת שאלה קשה מאוד משמע על.. יד.. אצילות שם מדברים דרך משל.. שם מדברים לשכך את האוזן הלא גם רוכשים רוחניות את זה הוא רוצה לתרץ למטה באור פנימי
אות א' אור פנימי נראה מה הוא אומר
ולא לדמות א שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אז הוא אומר
א) כי כל אלו ההבחנות שאנו מבחינים בעולמות הם נובעים ויוצאים מעולם האצילות ולמטה דהיינו מהעולם, שכבר נגלה בו עשר ספירות ותיקון קוים, בסוד חסד דין ורחמים. אמנם למעלה מעולם האצילות, דהיינו מטרם שנגלו עשר ספירות, אין לנו שם עוד אחיזה, עד כדי להבחין שם איזה דמיון ושינוי צורה בין ספירה אחת לחברתה, משום שתחילת ההשגה מתחיל מן התלבשות היוד הספירות ביוד כלים, דהיינו מעולם האצילות ולמטה.
קודם כל צריכים לדעת מה שהוא אומר שלפני עולם האצילות לא נקרא י' ספירות מטעם שעדיין לא היה לנו י' כלים מה זה נראה אחר כך לכן הוא אומר הלאה
וז"ש הרב, שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות, ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח"ו, אותו דברים.. כי טרם אצילות יוד ספירות, אשר נגלו בעולם אצילות, נחשבו עשר הספירות כאור בלי כלי הראוי לו, ונודע אשר אין לנו השגה באור בלי כלי.
אז הוא אומר עשר ספירות שנעשה כלים זה נעשה דווקא בעולם האצילות ההתלבשות האצילות בכלים ולפני זה עוד לא נבחנים לכלים הגם שאנו מדברים שם מכלים זה רק לשכך את האזן מדוע הוא לא מפרש כאן הוא חושב כלים אומר בפעם אחת כלים הראויים לקבל שכבר לא היה הסתלקות וזה היה דווקא בעולם האצילות שהיה שם עניין של תיקון קוים מה שכן לפני זה לא היה דבר כזה
ב) פירוש כי מעולם האצילות ולמטה, יתכן לנו, לרמז על ההבחנות שבשרשים העליונים הרוחניים, אשר למעלה, בדרך משל ודמיון, הנלקחים מהמציאות או מן הנהגות שבעוה"ז כי כל פרטי הבריות ואופני הנהגתם המצוים בעוה"ז, המה משתלשלים ונמשכים מעולמות העליונים, ממש כמו יחס החותם עם הנחתם הימנו, אשר כל הפרטים הנמצאים בהחותם נעתקים ועוברים על הנחתם ממנו, אף משהו לא יחסר.
וז"ש חז"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה, שאין לו מלאך ממונה עליו מלמעלה, ושומר אותו ומכה אותו, ואומר לו גדל, עכ"ל. (ב"ר פרשה י' זוהר השמטות לח"א ס"א) יורנו בזה שאין לך פרט קטן בעוה"ז, שאין לו שורש בעולם העליון, אשר השורש הזה פועל עליו על ענף בכל צורתו וכל נטיותיו בכל מה שהוא עושה כאן לעינינו בעולם הזה.
ולפיכך מצאו להם החכמים שפה מיוחדת למסור השגתם מעולמות עליונים בכתב ובעל פה מדור לדור, דהיינו, שלוקחים הענפים שבעוה"ז, ומבארים עמהם את המציאות שבעולמות העליונים, המיוחסים לענפים הללו.
ומתוך, שיחסי שורש וענף האמורים, מתחילים רק מעולם האצילות ולמטה, שנקרא עולם התיקון דהיינו מעת גילוי גמר העשר הספירות, ולא כלל מקודם לכן, מובן מעצמו אשר לא יתכן כלל לרמז על המציאות של העליונים הללו בעזרת הענפים הגשמים, שהרי אין לענפים האלו יחס ישר אליהם אשר יהיו מוכשרים לבאר המושגים שלהם.
וז"ש הרב שמה שמדבר גם כאן בדרך משל ודמיון, אינו אלא כדי לשכך האזן. כלומר, ליתן לנו אחיזה באפס מה, כדי שיוכל להראות לנו השרשים של עולם האצילות. באופן שמתחילה יש להבין את הענף, ביחסו לשרשו שבאצילות, ואח"כ, אפשר ליחס את השורש הזה לשורשו המוקדם, אשר בעולמות הקודמים לאצילות.
אם כן מה הקושיה ומה התשובה הוא אומר כך כל מה שמדברים מעולמות עליונים מדברים רק דרך משל ודמיון משל ודמיון נקרא שפת הענפים הוא מדבר מהענפים וכל ענף מראה על שורשו לכן כל אלה שיש להם הבנה השגה בשורשים שמדברים מענפים הם כבר יודעים ממה שמדברים זה יכול להיות רק מעולם האצילות הנקרא עולם התיקון מה שיש בלמעלה מזה נמשכים מעולם האצילות באופן אחד ישר לכן זה מראה על זה
אבל בעולמות שלמעלה מאצילות אין משל ודמיון ישר לכן מה שמדברים שם דרך משל ודמיון הוא רק לשכך האוזן זאת אומרת לאחר שמבררים ענפים לשורשם באצילות שזהו יחס ישר אחר כך מדברים ש.. … להראות את השורשים של עולם האצילות בעולמות העליונים המל.. זה שאומר כאן
הוא אומר כאן
ב. י"ס דאצילות הן אורות וכלים, ובכדי לקשר בשרשן שלמעלה, צריכים לדבר בסדר המדרגה מראש עד סוף.
אות ב'
ב) אמנם דע, כי ג יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים: הא' הוא התפשטות הרוחניות, האור והב' הוא כלים ואברים, אשר העצמות האור מתפשט בהם והנה צריכים אנו והנה צריך, שיהיה לכל זה שורש למעלה, לב' בחינות אלו, לאורות ולכלים ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. לת.. את השורשים לעולם האצילות מאיפה הם נמשכים
אות ג' מה כתוב באות ג'
יוד ספירות דאצילות הם ב' ענינים:
ג) שהם ענין התפשטות הרוחניות, התפשטות האורות הנקראים נרנח"י, וענין כלים ואברים, הנקראים: כח"ב, חג"ת, נהי"ם. או ה"פ: גם כן נקרא כלים א"א, ואו"א, וזו"ן. אשר הנרנח"י מתלבשים בהם. באלה ה' פרצופים וכל ענין מאלו הוא לימוד מיוחד בפ"ע, כלומר שדרכי השתלשלותו וגילויו הוא משונה משל חבירו, הכלים והאורות שלכל אחד ואחד יש סדר אחר ולא עוד אלא הם הפכים זה לזה האורות עם הכלים מקצה אל הקצה,
דהיינו למדנו כי בכלים, נמצאים הכלים העליונים מתגלים מתחילה, דהיינו שמתחילה נגלה הכתר ואח"כ החכמה ולבסוף המלכות, והיפוכו הוא באורות, שבהם התחתונים מתגלים בתחילה, שמתחילה נגלה הנפש ואח"כ הרוח ולבסוף היחידה. וכן הם הפכים זה לזה בכל הופעותיהם ובחינותיהם. ולפיכך, שיש לכל אחת ואחת תהליך אחר ושונה מחברו אם לא נדע היטב טעמי הדברים משורשם לא ימלט שלא נתבלבל בחכמה זו.
וז"ש הרב, ולכן צריכים אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף. כלומר, כי אז נבין היטב הטעמים של כל ענין וענין משורשו, ויהיה לנו אפשרות להבין ולהבדיל בכל מדרגה, את האופנים והסדרים שבהכלים כראוי להם, ואת האופנים והסדרים, אשר באורות כראוי להם, ולא יתחלפו לנו המושגים של זה בזה.
מביא לנו הש..
כאן הוא מדבר האורות דגוף דא"ק מפה עד הטבור נקראים עקודים
אות ג) הנה כתיב, וארא בחלום, והנה העתודים העולים על הצאן ד עקודים נקודים וברודים, וגם כתיב, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך. ובפסוק זה רמוז כל בחינות אלו, שאנו מדברים בכאן,
מתחיל לפרש כי לבן אנחנו אומרים לבן הרשע כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה, מה שאנחנו מתחילים לדבר מהכלים מלמטה והוא העושה כל אלו הבחינות, שהם: עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם מיהו אצילות אשר הוא נקרא בשם יעקב,
והתחיל לדבר הפסוק בעקודים כי הם האורות היוצאים מפה דאדם קדמון, אשר בהם בעקודים התחיל גילוי הויות הכלים, להיות יוד אורות פנימים ומקיפים, מקושרים ומחוברים יחד בתוך כלי א', אשר לסבה זו שאור מקיף ואור פנימי מקושרים יחד נקרא עקודים מלשון ויעקד את יצחק ר"ל ויקשור.
נראה מה שהוא מפרש לנו אות ד עקודים נקודים (וברודים), אור פנימי
ד) הם עקודים נקודים וברודים הם שמות של ג' העולמות הראשונים שנשתלשלו זמ"ז עד שנאצלו עשר ספירות כהלכתן, דהיינו עשרה אורות הנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. המלובשים בעשרה כלים הנקראים: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.
ומתחילה לא נתאצל אלא כלי אחד, שהוא הנקרא כלי מלכות, אשר כל העשרה האורות היו מלובשים ונקשרים רק בכלי האחד ההוא, ומטעם זה נקרא עולם הראשון ההוא בשם עולם העקודים, מלשון עקוד וקשור, כמ"ש ענין זה לפנינו.
עכשיו הוא מוסיף
ונקרא ג"כ קו אחד עקודים או עולם אדם קדמון, מפרש קו אחד נקרא משום, שהאור מלובש רק בכלי אחד, ואין בו עוד ג' הקוין של ההנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים. כי כלי זה מכונה מדת הדין שהוא כלי מלכות.
אמנם אחר כך נעשה שיתוף עם מדת הרחמים, כלומר, שמלכות המכונה מדת הדין שהוא אומר שזה קו אחד נתכללה ונשתתפה עם כל ספירה וספירה מט' ספירות הקודמות אליה המכונות מדות הרחמים, שעל ידי שיתוף הזה נעשה כלי בכל ספירה וספירה, שאז נגמרות עשר הספירות כהלכתן, ואז נעשים בעה"ס ג' הקוין של הנהגה, הנקראים: חסד, דין, רחמים.
וז"ש חז"ל בתחלה עלה במחשבה לברא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים, ושתפה למדת הדין (ב"ר ספי"ב) שלכאורה המאמר הזה קשה להולמו וכי חלילה מחשבותיו יתברך כמו מחשבת בשר ודם, שרוצה מתחילה לעשות כך אלא שמתחרט משום איזה טעם ועושה אחרת.
אמנם כבר ביארנו, (עי' חלק א' בפירוש המלות טרם ואח"כ) שענין "תחילה ואח"כ" הנאמר ברוחניות, פירושו, סבה ומסובב, אשר הסבה נקראה קודם, והמסובב הנמשך ממנו, מכונה בשם אח"כ.
אם כן מה שכתוב תחילה ואחר כך מפרש סבה ומסובב שמתחילה היה צריך להיות באופן הזה ואחר כך היה יכול להימשך מכאן בחינה אחרת
וזה שהשמיעו לנו חז"ל, אשר הסבה ראשונה של העולמות הנק' עולם הראשון, עולם אדם קדמון נאצל ויצא בבחינת כלי מלכות לבד, המכונה מדת הדין, מה זה מידת הדין שהיה דין על מלכות שאסור לקבל שאסור להשתמש מכלי הזה שנקרא מקבל בעל מנת לקבל
אלא "ראה, שאין העולם מתקיים", כלומר, שאין בזה אותו שלימות הנרצה מבריאת העולם ע"כ "עמד ושתפה במדת הרחמים", כלומר, לכן נעשה זה לגורם, מי הדין שיסובב ממנו ענין שיתוף של מדת הרחמים בדין, שפירוש הדבר היות שדעת עליון מידת הדין וצריכים לתקן את מידת הדין לכן שיתוף מידת הרחמים שיתקן את הדין לא שיתחרט יש סיבה בשביל מה שנעשה אחר כך שיתוף
זה שאומר שמחמת זה יצאו ונאצלו איך.. עשר ספירות אורות וכלים, כנ"ל, בשלשת הקוין חד"ר ואותו הענין רמזו חז"ל ג"כ במקום אחר בשינוי לשון זה מסכת (אבות רפ"ה)
כתוב שמה כך בעשרה מאמרות נברא העולם, הוא שואל והלא במאמר אחד יכול להבראות בשביל מה צריך עשרה מתרץ אלא להפרע מהרשעים, שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שמקימים העולם שנברא בעשרה מאמרות, עכ"ל.
עשרה מאמרות, מפרש פירושם עשר ספירות כנודע, ושואלים, מאחר שהעולם הקדמון נברא בסוד מאמר אחד, דהיינו בסוד כלי אחד בלבד, בכלי מלכות, כנ"ל, א"כ למה נשתלשלו ויצאו ממנה אחר כך עשר ספירות, וע"ז תרצו "להפרע מהרשעים" וכו' "וליתן שכר טוב לצדיקים" וכולי כלומר, כי מחשבתו של הבריאה, שהיא כדי להנות לנבראיו, אינה מתקימת בדרך אחר, אלא בהנהגת שכר ועונש, דהיינו ע"ס, שה"ס הנהגת ג' הקוין: הנקראים חסד, דין, ורחמים.
וע"כ עולם הקדמון, שלא היה שם אלא כלי מלכות בלבד, הוכרח להשתלשל ממצב למצב עד שנאצלו עשר הספירות, שה"ס שיתף מדה"ר בדין כנ"ל. המגלה בשביל מה צריכים זה להנהגת שכר ועונש, המביאה לאותה ההטבה הכלולה בסוד מחשבת הבריאה, כמבואר.
מה הפירוש שאומר במידת הדין אין שכר ועונש בשיתוף מידת הרחמים בדין כבר יש שכר ועונש פירשו כך לאחר שנעשה דין שאסור לקבל בעל מנת להשפיע
תלמיד: שאסור …
רב"ש: ש.. להיפך סליחה שאסור לקבל בעל מנת לקבל רק בעל מנת להשפיע אז אין בי.. לא היה משום זה ביכולת לתחתון שיעשה פעם על מנת להשפיע לכן לא מגיע לו שום עונש הוא לא יכול
בגלל.. שכן יכול מביא שם בפתיחה היה התערבות ניצוצי השפעה בכלי קבלה שעל ידי זה יהיה מקום בלתקן כדי לקבל בעל מנת להשפיע נותנים לו הזדמנות והוא לא עושה יש שכר יש לומר שכר ועונש אם קודם לא היה שום מציאות לא היה שייך לומר שכר ועונש הוא לא אשם עכשיו שנתנו לו הזדמנות על ידי התיקון הזה יש לומר יש שייך לומר שכר ועונש
כאן משמע שעשר ספירות בתיקון קוים הוא מראה בבת אח.. ביחד תיכף נראה מדוע נראה
והנה תחילת השתתפות האמורה, שיתוף מידת הרחמים בדין נעשה בעולם העקודים גופו, הוא הולך כאן משיתו.. משיטה דין לרחמים זה נקרא קבלה רחמים לא כל כך קבלה יותר רחוק פחות קבלה
תלמיד: הסתלקות מקבלה
רב"ש: כן
והנה תחילת השתתפות האמורה, נעשה בעולם העקודים גופו, על ידי הזדככות העביות שבהמסך שמפאת זה, יצאו ונשתלשלו שם ג' פרצופין המכונים: גלגלתא ע"ב ס"ג. אשר אע"פ שכולם עוד בחינת עקודים המה,
אני רוצה להגיד לכם מה שאמר מקודם שאומר למה כי לבן, ה"ס לובן העליון, אשר הוא קודם כל האצילות הזה והוא העושה את כל (אלו) הבחינות, כל העולמות שהם: מה נקראו כל העולמות עקודים, נקודים, ברודים, לצורך האצילות, שיאציל אחריהם מי נקראת אצילות (אשר) הוא מכנה (נקרא) בשם יעקב,
אז צריכים להבין מדוע כל האצילות כל מה שהוא אומר כל הבחינות נכללים בשלוש השמות האלו עקודים נקודים וברודים אז הוא מפרש שם עקודים נקרא כמו שהוא אומר כאן שכל העשר ספירות נעקדים בכלי מלכות שעל בחינה זו יצאו גלגלתא ע"ב ס"ג
ואחר/ועל כך למדנו שמלכות עלתה בכל ספירה וספירה זה היה בפרצוף מ"ה הנקרא עולם הנקודים ושם למדנו היה שבירה ולמדנו מדוע היה שבירה שהיה אורות גדולים וכלים קטנים על כן לא יכלו לסבול את האורות
מה הפירוש לא יכלו לסבול לא יכלו לקבל האורות בעל מנת להשפיע לכן נשברו היה אחר כך תיקון עולם האצילות שיהיה אורות קטנים לכן נקרא זה ברודים היינו שיורדים ממדרגתם ממה שהיה מקודם לכן הוא מפרש שכל הבחינות נכללו בעקודים נקודים וברודים
אז הוא אומר כאן בשורה אשר מתחיל
אשר אע"פ שכולם מי כולם גלגלתא ע"ב ס"ג עוד בחינת עקודים המה, שנקרא מידת הדין מ"מ מתהוה בהם ענין השיתוף בהדרגה. כמ"ש לקמן. דהיינו בפרצוף גלגלתא היה מאיר ד' ובעולם ע"ב כבר ירד מד' לג' כבר פחות עביות ומג' לס"ג כבר עוד פחות עביות
ואח"כ ג' פרצופים אלו המכונים גלגלתא ע"ב ס"ג שהוא מכנה אותם בשם עקודים יצא פרצוף ב"ן דא"ק הנק' עולם הנקודים, אשר שם נאצלו ג' הקוין חד"ר בעה"ס של ג' ראשונות: המכונה כח"ב, או כתר אבא ואמא המכונה ראש, ג"ר דנקודים היה שם תיקון קוים אבל בז"ת, דנקודים עדיין לא יצאו ע"ס אלא רק בקו אחד. ובעולם (ההוא) ההיא שנקרא עולם התיקון הלאה ובעולם ההוא עולם הנקודים היה ענין שבירת הכלים.
ושביה"כ האלו נעשו סבה, הוא מפרש איך שיגמר ענין שיתוף מדת הרחמים בדין זאת אומרת אם לא היה נשבר לא היה הסתלקות הוא לא יצא אחר כך עולם האצילות שהיה לו ג' קוים
נמצא שהוא אומר בשבירת הכלים האלו נעשו סיבה שיגמ.. עניין שיתוף מידת הרחמים בדין בבחינת ג' קוין חד"ר ועשרה כלים גמורים את זה הוא חושב כלים גמורים, מה זה גמור שאין הסתלקות בכלים האלו
גם בז' ספירות התחתוניות חג"ת נהי"מ, אשר בעולם שלאחריו, שלמטה מעולם הנקודים הנקרא עולם הברודים. וגם נקרא עולם התיקון מדוע נקרא ברודים הסברתי שכאן היה ירידת האורות מדרגה יותר קטנה דהיינו בנקודים היה מאיר ג"ר דחכמה מה שאין כן באצילות לא היה מאיר רק ו"ק דחכמה זה נקרא ירידה
ומדוע נקרא עולם התיקון מפרש ועולם התיקון, נקרא מטעם כי תיקון העולם כפי שהיתה מחשבת הבריאה, להטיב לנבראיו מתחיל מזה העולם דוקא ולא מקודם לכן.
לכן נקרא זה כאן יבוא העולם לשלמותו ולתיקונו לכן נקרא עולם האצילות עולם התיקון מה צריכים לתקן לתקן מחשבת הבריאה שהייתה להטיב לנבראיו ובכדי שיהיה בו שלמות של השתוות הצורה זה יכול להיתקן דווקא בעולם האצילות לכן עולם האצילות נקרא עולם התיקון
אתה שואל מדוע לפני התיקון שיתוף מידת הרחמים בדין אתה שואל לא יכול להיות עניין שכר ועונש על זה למדנו בפתיחה נ"ז כתוב כך
נז) ותדע, שבאלו הג' הפרצופין גלגלתא ע"ב וס"ג דא"ק, אין עוד אפי' שורש לד' העולמות אבי"ע, כי אפילו בחינת מקום לג' עולמות בי"ע עוד לא היה כאן, שהרי פרצוף הפנימי דא"ק היה נמשך עד הנקודה דעוה"ז. אם כן מה זה מקום בי"ע לבר ממדרגה הכל מאיר איפה יש לבר ממדרגה
וכן לא נגלה עוד שורש לענין תיקון הנרצה, איזה תיקון הנרצה להיות מקבל בעל מנת להשפיע שבסבתו בשביל התיקון הזה שנקרא מקבל על מנת להשפיע נעשה הצמצום כי כל הנרצה בדבר הצמצום שנעשה בבחי"ד, היה הצמצום בשביל מה לו לקבל עכשיו אם מקבל על מנת לקבל בכדי לתקנה שלא תהיה בה שום שינוי צורה עם קבלתה את אור העליון, (כנ"ל באות יו"ד) שיכול לקבל כל התענוגים ויחד עם זה תהיה בהשתוות הצורה
איך יכול להיות דבר כזה למדנו למעלה והיינו כדי לברוא גוף האדם מבחינה ד' ההיא, שיש לו מקבל על מנת לקבל ועם העסק שלו בתורה ומצוות על מנת להשפיע נ"ר ליוצרו, שעם התורה ומצוות בשביל מה בכדי שיבוא על מנת להשפיע יהפך את כח הקבלה שבבחי"ד שיהיה ע"מ להשפיע, שבזה משווה צורת הקבלה להשפעה גמורה, ואז יהיה גמר התיקון, כי בזה תחזור הבחי"ד להיות לכלי קבלה על אור העליון, וגם תהיה בדביקות גמורה עם האור, בלי שום שינוי צורה כלל, כנ"ל.
אמנם עד עתה עד הצמצום ב' לא נגלה עוד שורש לתיקון הזה, כי לענין זה צריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחי"ד, שלמעלה מכלי קבלה אם הוא יהיה רק מכלי קבלה לבד לא יכול להפוך את תכונתו אלא מה שצריך האדם להיות כלול גם מבחינות העליונות שלמעלה מבחינה ד' כדי שיהיה בו ההכשר לעשות מעשים טובים של השפעה,
ואם היה האדם יוצא מהמצב של פרצופי א"ק, שנקרא מידת הדין היה כולו מבחינת חלל פנוי, כי הבחי"ד הצריכה להיות לשורש גופו של האדם, היתה כולה מלמטה מרגלי א"ק, בבחינת חלל פנוי וריקן בלי אור, להיותה נמצאת בהפכיות הצורה מאור העליון, שנבחנת משום זה לבחינת פרודא ומיתה.
ואם היה נברא האדם ממנה, לא היה יכול לתקן מעשיו כלל, כי לא היה בו שום ניצוצין של השפעה, והיה נמשל כבהמות, שאין בהם מבחינת השפעה ולא כלום, שכל חייהם הוא אך לעצמם.
וכדוגמת הרשעים, השקועים בתאות הקבלה לעצמם, ואפילו החסד דעבדין, מה שאנחנו רואים שעשירים עושים פעם מעשים להשפיע גם כן לגרמייהו עבדין, שיהיה להם תמורה עבור השפעה שעליהם נאמר רשעים בחייהם נקראים מתים, מדוע להיותם בהפכיות הצורה מחי החיים.
נח) וז"ס מ"ש חז"ל (ב"ר ספי"ב) בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פירוש, כי (כל) תחילה ואח"כ הנאמר ברוחניות, פירושו סבה ומסובב, וז"ש, שהסבה הראשונה של העולמות, דהיינו פרצופי א"ק שנאצלו תחילת כל העולמות, נאצלו במדת הדין, דהיינו בבחינת מלכות לבד, הנק' מדת הדין, דהיינו הבחי"ד, שנצטמצמה ויצאה בבחינת חלל פנוי וסיום לרגלי א"ק.
שה"ס הנקודה דעוה"ז, הנמצאת למטה מסיום רגלי א"ק בבחינת חלל פנוי וריקן מכל אור כנ"ל. וראה שאין העולם מתקיים, דהיינו כנ"ל, שבאופן זה לא היה שום אפשרות לאדם, הצריך להברא מבחי"ד הזו, שיוכל לסגל מעשים של השפעה, שעל ידו יתקיים העולם במדת התיקון הנרצה, אם כן אין שייך לנו שכר ועונש אין ביכולתו לעשות שום פעולה לכן הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין. פי', ספירת בינה נק' מדת הרחמים, וספירת המלכות (נק' מדת הדין, משום שעליה נעשה הצמצום.)
