תשקיע את כל המאמץ בעיקר

מתוך שיעור הכנה לכנס בקרסנויארסק.

בבבל העתיקה התעורר לראשונה הפירוד האגואיסטי האמיתי בין בני האדם, הרצון להתפצל. כפי שמסופר, האגו גדל, וזה גרם להתרחקות בין האנשים, הם הפסיקו להבין זה את זה. אז נוצרה חכמת הקבלה.

היא התגלתה על ידי אחד מכוהני הדת בבבל העתיקה, אברהם, שגילה את התלות שלנו באגו והבין שהאגו הזה מתחיל להתפתח לא לשווא. מכיוון שדווקא אז הוא התגלה לפתע, בקפיצה, ובסופו של דבר, גרם לפיזור של כל העמים מאזור מסופוטמיה העתיקה על פני כל העולם.

ובכן, אז התגלתה חכמת הקבלה שבעיקרון מספרת על כך שהאנשים צריכים להתחבר למרות האגו שלהם. זה מאוד קשה, ובכלל, נמצא מעל ומעבר לכוחות האנושים, אבל צריכים להבין שזו קריאת הטבע ועלינו לפעול בצורה כזאת. אם אנחנו נתחבר ונשמור על אותו החיבור שהיה קיים לפני התפרצות האגו, כפי שניבא אברהם, אז אנחנו כל הזמן נתעלה מעל האגו. ככל שהוא יגדל יותר, כך אנחנו נשמור על האיחוד ונעלה יותר ויותר למעלה.

כתוב בספרי המקורות, שכל האנושות הייתה קודם כמשפחה אחת, כולם דיברו שפה אחת, כולם הבינו זה את זה והיו קרובים זה לזה. הם חיו חיים מאוד פשוטים, היו אוכלים אותו המזון. גם אם מישהו היה יותר עשיר או יותר עני, הדבר לא קיבל ביטוי משמעותי. כולם אכלו דגים מיובשים (היה שפע של דגים באזור של ארם נהריים), לחם, בצל, שום וגם מוצרי חלב שונים וזה כל מה שהיה לכולם. כלומר, לא הייתה להם דאגה מיוחדת כיצד להתפרנס. הקרקע הייתה פורייה, הכול היה טוב וכולם חיו בצורה דומה, עד שהאגו התפרץ.

ולכן, חכמת הקבלה שגילה אברהם, מבוססת גם על כך שאנשים צריכים לחיות בצורה דומה, לספק את הצרכים הגופניים הטבעיים שלהם שהגוף דורש, כלומר בצורה נורמלית והגיונית. וכל היתר, את כל יתר המאמץ עליהם להשקיע בהתעלות מעל האגו שלהם.

אברהם דיבר על אותו האגו שהתחיל להתעורר ולגדול במהירות. אחד נמשך לעסק כלשהו, האחר לעוד משהו, השלישי לעוד משהו… כל אחד רצה להיות יותר מהאחרים, להיות טוב יותר, חזק יותר, חשוב יותר מהאחרים, וכן הלאה. ואברהם אמר את ההיפך, עלינו להישאר באותה הרמה, או יתכן שעלינו להתעלות אבל כולם ביחד, כדי לשפר את חיינו, אבל במידה שווה כדי להיות חברה אחת, משפחה אחת. במשפחה אחת דואגים לכולם במידה שווה כדי שלכל אחד יהיה כל מה נחוץ לו לפי צרכיו ובכל היתר כל המאמץ מושקע רק כדי להתעלות מעל האגו. יחס כזה להתפתחותנו הוא היסוד של חכמת הקבלה.

אבל הרוב לא שמעו לאברהם והלכו בדרך התפתחות אגואיסטית, חוץ מאותה קבוצת האנשים שהתאספו סביבו. בה שלטו חוקי ההשפעה, האנשים היו מספקים זה לזה הכרחיות ויחד עם זה, כל אחד היה מתעלה במידת יכולתו והיה משקיע את כל יתר המאמץ כדי להישאר קשור עם האחרים. אם אנשים פועלים בצורה כזאת, אז בקשר ביניהם מתחיל להתגלות הכוח העליון של הטבע (שאפשר לקרוא לו הבורא). ואז הם מרגישים את רמת הקיום הבאה, כבר לא את הטבע הדומם, הצומח והחי שאנחנו מרגישים היום ודואגים לגוף, למנוחתו, לסיפוקו ולנוחותו, אלא את הדרגה הבאה.

הדרגה הזאת נקראת "אדם", מהמילה דומה, דומה לבורא, לכוח העליון, לכוח ההשפעה והאהבה שמנהל את הטבע, מניע ומפתח אותו. זה התגלה אז, ולאחר מכן זה נסתר למשך אלפי שנים והיום שוב מתחיל להתגלות.

המקובלים האחרונים בני זמננו הם בעל הסולם, הרב"ש ואנחנו. ואנחנו לא סתם מגלים את השיטה כפי שהם גילו לנו, אלא מתחילים לממש אותה. כמובן שהמימוש כבר לא נעשה בדרגת בבל העתיקה, ששם האנשים היו כמו משפחה אחת, באותה הרמה. אז אולי הכול היה פשוט, אבל כנראה שההיסטוריה לא הייתה צריכה להתפתח כך בהמשך.

האנושות צריכה לפתח את האגו שלה היטב עד להכרה שהוא ממש מזיק לנו. במקום כל טוב שהוא הבטיח לנו, אנחנו מגלים את עצמנו אבודים, מופסדים וחסרי כל. אנחנו משתדלים לחיות יותר טוב ובסופו של דבר מבזבזים על כך שנים, את כל ההזדמנויות שעומדות לרשותנו במצב הזה, במשך החיים.

לכן, היום אנחנו מתחילים מרמה שונה לחלוטין, מהתפתחות ארצית אגואיסטית, סופית וחד- משמעית. למעשה, האגו יגדל הרבה יותר, אבל בדרגה הבאה שלו האדם כבר מתחיל לעסוק בחיבור ועובר לרמת התפתחות אחרת.

מתוך שיחה לפני הכנס בקרסנויארסק, 12.06.2013

ידיעות קודמות בנושא:
בבל, אז והיום
צנרת בלתי נראית של עזרה הדדית
העולם מוכן לשמוע