תפיסת הרסיסים

כנס "UNIDOS" העולמי במדריד, שיעור מס' 1

חכמת הקבלה מסבירה, שתחילה נברא רק הרצון לבדו, והוא היה מלא בתענוג, באור.  אחר כך, כדי להכניס לתוך המצב הזה את היסוד של האדם העתידי, הרצון נשבר לחלקים. הוא נשאר אותו הרצון, אך התפורר להמון פרגמנטים שלא דומים ביניהם כלל. החלקים הקטנים האלה שונים לחלוטין ואינם מרגישים את עצמם יחד, אינם מרגישים זה את זה. מה שרוצה האחד, לא מובן לאחר.

המצב הראשון נקרא "עולם אין סוף" (∞), והמצב השני נקרא "שבירת הכלים".  בסופו של דבר יש לנו שבעה מיליארד חלקים מפורדים ושבורים. בשׂרטוט הם כולם זה ליד זה, אך למעשה מבחינה פנימית הם מפורדים, מחולקים על ידי כאלה קירות, שלא יכולים לסבול זה את זה. כל אחד מרגיש רק את עצמו, חושב רק על עצמו, ואף אחד אינו זוכר, שפעם הם היו רצון יחידי. ואלה הם אנחנו בעולם שלנו, בפירוד, שאליו הביאו אותנו בכוונה.

הכלים שבעבר הרכיבו שלם אחד, התרחקו לגמרי זה מזה, הם אפילו לא באים במגע בהרגשות שלהם. אחד מהם זה אני, האחר זה אתה. ואם אנחנו רוצים לעצב בינינו נשמה (והיא נבנית דווקא בינינו), אז צריכים ליצור אותה באמצעות נָגָד (R).

בשביל מה צריכים אותו? העניין הוא, שכל אחד רק רוצה ליהנות בעצמו, אף אחד אינו חושב על האחרים, בינינו שורה דחייה. אך אם אנחנו נתחיל למתוח בין האחד לשני חוטים של איחוד, אם לפחות לא נאחל רע זה לזה, אז מהמדרגה האגואיסטית שלנו אנחנו נעלה למדרגת בינה, שבה אני לא רוצה יותר להזיק לזולת. זה כבר נטרול האגואיזם.

אך אם חוץ מזה אני ארצה לשׂאת אליך טוב, שלו אתה מחכה בהתאם לאגו שלך, אז אני מתחיל לעבוד על האגו שלך, כדי למלא אותו. וזו כבר מדרגת כתר, או מדרגת האהבה.

כזה תהליך אנחנו צריכים לעבור, בכך שעולים תחילה ממדרגת האגואיזם למדרגת בינה, כדי לא להזיק לאחר, ואחר כך עולים למדרגת האהבה.

מתוך שיעור מס' 1 בכנס במדריד, 04.06.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לבטל את אשליותיו של העולם הזה
תעזרו לי להתעורר מהחלום הזה
אבן הנחצבת מההר