קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
זה לא חשוב שאתם יושבים בשורות מאחורי שולחנות ולא מחובקים בעיגול. בכיסאות יושבים רק הגופים הפיזיים, אבל בפנים חייבת להיות ההרגשה של עיגול, חיבור גדול בכל רחבי העולם. ובדיוק, כפי שהנשים מקיפות אותנו בטבעת, כך עוד יותר רחוק מאחוריהם עומד כל העולם. ואנחנו צריכים להשתוקק להביא את כולם לנקודת מגע אחת.
ולסדר הפיזי אין כל חשיבות. אני לא חושב שהתלמידים של רבי שמעון ישבו בכזה מעגל שווה. אם זה היה כך, אז עד היום היו נשמרים אותם הכללים בזמן לימוד התורה. המעגל פשוט מסמל שכולם שווים, החברים מתחברים ויוצרים תפילת רבים.
כל מה שאנחנו צריכים זה לבקש את האור המחזיר למוטב. בלי זה אין לנו שום סיכוי לצאת, ואפילו לא במילימטר, מהאגו שלנו, לאף אחד מאיתנו. רק המאור המחזיר למוטב יכול לעזור לנו.
לכן זה חסר משמעות לשאול את השאלה איך אתה צריך לעשות את זה. אתה לא עושה שום דבר, תן לאור לעשות! אבל אתה צריך כל הזמן להבין שכל מיני הפעולות שלך דרושות כדי למשוך את האור, שיעשה את הכול.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 27.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
במעגל הדוק של חיבוקים
האור עבור כל שוכני העפר
תפילה עבור רבים
