תפילה היא רצון לקשר

שאלה: אם הבורא הוא התכונה הפנימית שלי, למי אני מעלה את התפילה?

תשובתי: לאותה התכונה המושלמת שאליה אני צריך להגיע. "להתפלל" זה נקרא לרצות להתקשר במשהו עם הדבר שאליו אני רוצה להתקרב. התפילה היא הרצון, הדרישה לקשר, כמו שנאמר: "רוצה אני!"

הקשר יכול להיות חיצוני, מרחוק, הוא יכול להיות מקרוב, והוא יכול להיות גם פנימי, עד כדי כך שאין הבדל בינינו. אך בכל מקרה, זהו קשר. לא קיים שום דבר מלבד זה במציאות שלנו. יש רק ריחוק וקירוב. מהרע אני רוצה להתרחק, ולטוב אני רוצה להתקרב, עד כדי כך שאני נכלל בו או הוא נכלל בי.

הצורה שבה אנחנו מרגישים את הקשר שלנו – תלויה בדרגות הרוחניות שבהן אנחנו נמצאים. אם אנחנו מרגישים את המדרגה העליונה, הרי שהיא פנימית יותר. כי אח"פ דעליון נמצא בתוך גלגלתא ועיניים דתחתון. אם אנחנו מרגישים את הדרגה התחתונה, אנחנו נכנסים לפנימיותה ופועלים שם.

אך לא קיים דבר מלבד ריחוק וקירוב. זאת כל התפילה שלי, אלה כל הרצונות שלי: להתקרב לדבר מסוים או להתרחק ממנו.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 01.09.2011
ידיעות קודמות בנושא:
רוצה לנהל את המציאות? בבקשה!
התפילה שבוקעת את כל הרקיעים
אין חלל פנוי ללא רצונות