קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"מטבע המדרגות ההם, אשר המשיג מוצא בהם תענוג ונועם בשיעור מופלג מאד בעת השגתם, אשר דבר זה נמשך בפשיטות מתוך ביאתו ברצון העליון יתברך." (בעל הסולם, "תכונתה של חכמת הנסתר בכללה").
שאלה: האם מדובר רק על מדרגות רוחניות או שבעולם שלנו התענוג מוסבר ככניסה לרצון של הבורא?
תשובתי: לא. בזה שאדם מקבל על עצמו בהדרגה את תכונות הבורא, הוא מתחיל להרגיש תענוג במצב שבו הוא נמצא בעולם שלנו. עניין אחר זה שבתוכו נוצר כלי פנימי לקבלת התענוג הזה.
התענוגים בעולם שלנו הם מאוד ספציפיים, קטנים, ארציים. הם אינם יכולים למלא אותנו, מפני שאלה תענוגים בתוך הרצון לקבל. כשתענוג נכנס לתוך הרצון לקבל, הוא משמיד אותו, בדיוק כפי שבהיותי רעב, אני מתחיל למלא את עצמי באוכל ועם כל בליעה הרצון שלי לאוכל הולך וקטֵן. בסופו של דבר אני מסיים את הארוחה, למרות שעל השולחן יכולים להישאר עוד הרבה מאכלים טעימים, אבל כבר אין לי רצון אליהם.
בעוד שרצונות שאינם גשמיים נבנים על קבלה שאינה אגואיסטית, כאשר אני לא מקבל כדי לספק את הרצון שלי, אלא כדי לספק רצונות של אחר. והרצונות של האחר ביחס אליי הם אינסופיים. אני נמצא מול מערכת כללית, שיש לה רצונות עצומים, השווים לבורא לפי כוחם ועוצמתם. זהו נפח אינסופי בלתי נתפס, שאותו אני יכול למלא באור עליון אינסופי, שעובר דרכי ושממלא את כל הכלי העצום הזה.
לכן, התענוגים שלי יהיו אינסופיים, רק אם אני אתייחס למילוי כאל משהו שאני מאוד רוצה. נניח, כאשר אני מאכיל את הילד שלי, אז ככל שאני מאכיל אותו יותר, כך אני נהנה יותר. אבל בסופו של דבר הוא שבע ולא רוצה לאכול יותר. מה אפשר לעשות? בשונה מזה, תענוג רוחני הוא נצחי, אינסופי, מושלם, מפני שהרצון לקבל שלו בלתי מוגבל. בזה מסתכם העיקרון המיוחד של ההשגה הרוחנית.
מתוך שיעור וירטואלי, 10.02.2019
