תעזרו למצוא חסרונות באור הלבן!

שאלה: מה זה אומר, לא לפחד להתחיל כל מדרגה מחדש אחרי שמוחקים לנו את כל התוצאות של העבודה הקודמת?

תשובה: נניח, שאני נמצא במצב טוב, כלומר, מרגיש קשר עם החברים. המצב הזה לא בהכרח נעים לאגו שלי, אבל ביחס למטרה אני מרגיש טוב, כלומר, אני מבין את חשיבותה ומכוון אליה.

עם זאת, אני יכול לעבור מצבים קשים, לא נעימים, מבולבלים, אבל קנה המידה היחיד של המצבים הללו הוא ההבנה של נחיצותם להשגת מדרגת העובּר. זה יכול להיות ביחס לא רק לדרגת העובּר, אלא למדרגות הבאות, העליונות יותר.

יוצא כך, שאני שמח בחלקי ומתקדם. לאן אני יכול ליפול מהמצב הזה אם גדלות המטרה וחשיבות המדרגה שלי נותנים לי השראה? אני שמח שהתגברתי על המצב הזה, ובעזרת החברים, המורה, הלימוד, הבורא, נהיה לי ברור יותר שכל המצבים הללו הם המרכיבים שמהם מורכב הכלי הרוחני שלי.

לא חשוב האם המצבים האלה נעימים או לא, העיקר שאני מתעלה מעליהם, מחזיק אותם ביחד ומבין שזה העולם שלי שדרכו אני חייב לשאוף לטוב ומטיב ואין עוד מלבדו. לא חשוב מה מתרחש בתוכי, איזה הר געש של רצונות, כוונות, תכונות, גועש בתוכי. כל זה אשפה, ואני נמצא מעל זה ובונה תמונה לבנה מעל התמונה השחורה.

אני שוב יכול ליפול מהמצב הזה, הרי אני סיימתי לברר אותו, התעליתי מעליו, ומכל הלב להצדיק את הבורא שסידר לי את כל זה. אני רכשתי את הכלי שלי וקיבלתי את הבורא. ואף על פי שהוא עדיין לא התגלה לפניי וצריך להמשיך, אבל את המצב הזה כבר ביררתי.

עכשיו אני יכול ליפול ממנו לעולם הזה, ופתאום לאבד את כל השאיפה לרוחניות ולהסתפק ברווחה גשמית. אני יכול ליפול למצב הזה אם לא חיפשתי חסרונות בהקדם. אז אני נופל למדרגה של העולם הזה, אני חי בעולם הזה כמו אדם רגיל, ואפילו מגיע ללמוד, אבל זה פשוט שִׁגרה שתימשך עד שיימאס לי.

אם אני לא רוצה נפילה כזאת, אז אני צריך עדיין במצב הגבוה, ב"אור הלבן", לחפש חסרונות. וזה אפשרי רק אם אני הכנתי קשר חזק עם החברים שיוסיפו לי ברורים. הרי, איך הייתי יכול להגיע לשלמות בנקודה זו בכוחות עצמי? אני הצדקתי את הבורא ואת המצב שלי, ואיפה אני אמצא את החסרונות עכשיו? רק הקבוצה יכולה לעורר אותם בתוכי. ואם אני קשור איתם על ידי ערבות הדדית, אז אני מתרשם מחשיבות המטרה שיש להם. חשיבות המטרה שאני מקבל מהם גדולה יותר משלי, ואני חייב לקשור את עצמי אליה.

ואחרי שקשרתי את עצמי לחשיבות המטרה, אני מגלה שאין לי צורך בחשיבות מטרה כזאת, אין לי שום שאיפה או משיכה. אני בכלל לא מתפרץ להרגיש אותה, ולכן אני מודע לחוסר הרצון שלי. אני מתחיל לחפש מאיפה לקחת את הצורך הזה. אין מאיפה, משום שאני כבר התמלאתי. כאילו אכלתי עד אפס מקום באיזו מסעדה זולה, וכאשר הגעתי הביתה גיליתי שאשתי הכינה את המאכל האהוב עליי. ואני אומר שלא יכולתי להתאפק ואכלתי בדרך. עכשיו אני סובל מצרבת וכל כך לא טוב לי שאני אפילו מרגיש בחילה. אני לא מסוגל לאכול יותר. זה אומר שאין לי חסרון, ומהיכן לקחת אותו?

דווקא במצב הזה אנחנו נמצאים, אחרי שמילאנו את עצמינו וסיימנו את המדרגה שלנו. רק מבחוץ אנחנו יכולים לקבל תוספת רצון. אם אני אתיישב עם החברים ואשתה כוסית, יתעורר בי תיאבון. תחבולות פשוטות כאלה אנחנו חייבים לעשות כדי לקבל חסרונות חדשים מהסביבה. אם אין לי סביבה, אני אמלא את עצמי וזהו.

ללא תמיכה של החברים אני נידון ליפול למדרגה של העולם הזה, למצב של "בהמה" ולחיות בו. עם זאת, בזכות זה שאני בכל זאת מגיע לשיעורים ומשתתף בפעילויות כלשהן, אני בהדרגה מקבל מהאחרים את הרצונות שלהם, יוצא משגרת הלימוד ומתעלה למדרגה החדשה. אבל זה ייקח זמן רב מאוד.

לכן, לאחר השגת מדרגה כלשהי, צריך מיד לבדוק האם אתה נמצא בקשר הנכון עם הסביבה. עכשיו אני נותן לכם עצות פרקטיות יקרות שיעלו בהרבה דם לאדם שירצה לבנות מזה את המערכת, את השיטה. אם אתה רואה שקיבלת רצון חדש ושוב התלהבת, זה אומר שהקשר שלך עם החברים עבד, שיש ביניכם ערבות. אם אין ערבות, אתה תיפול לרמת הקיום הבהמי ותחיה את החיים האלה.

מתוך שיעור על "הקדמה לספר הזוהר", 16.02.2014

ידיעות קודמות בנושא:
מצב ישן, אבל בקנה מידה גדול יותר
קנאה וכבוד מרימים את העצלן מהספה
התקדמות דרך "כניסות" ו"יציאות"