קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אצלנו באפריקה האנשים לא כל כך שואפים לדעת מה נמצא מחוץ לגבולות העולם שלנו. אותי זה עניין מילדות וחלמתי לדעת את כל האמת. מאוחר יותר התחלתי לחשוב איך לעזור לאנשים, לשנות את חייהם ולהעניק להם משמעות. התחלתי להטיף על הטוב ועל ההתקרבות לבורא, ומצאתי בכך סיפוק רב.
בדרך כלל אנחנו מצפים לתמורה על המעשים שלנו, אך אני לא מצפה לדבר. הרצון הכי גדול שלי הוא שכולנו נתקרב לבורא. עכשיו אני מתפלל ומבקש מהבורא שבמקום להיות בשמיים עם אברהם, אשאר עלי אדמות עד שהאחרון בינינו יתאחד עמו.
למה אני מרגיש אחריות על כל העולם? למה האושר שלי תלוי באושר של אחרים? מה זה? האם נבחרתי ע"י הבורא או זו צורת חשיבה? תסביר בבקשה את מהות המצב הזה.
תודה מראש.
תשובה: פשוט התגלה בך רצון חדש, רצון להשפעה, לבורא, רצון שאינו קיים בסובבים אותך. תממש אותו, ותעניק לעצמך ולעולם מתנה גדולה.
שאלה: אני אחד מתלמידיך החדשים ויש לי שאלה. האם ניתן לומר שאנחנו רק רוכשים ידע וראיה נכונה של המציאות (חוכמה), כדי שבמידה מסוימת נעביר את האמת הזו לאחרים (בינה)? כלומר, אנחנו רק מתחילים להכיר במבנה של חוק האהבה הכללי, אשר קיים בכל דבר של חיינו?
תשובה: כן, בהעברה לאחרים אנחנו בונים את הרצון הכללי, שבו מורגש הכוח האחד של העולם – הבורא.
