תמיד מוכן לעשות צעד קדימה

צריכים להשתדל לראות בכל מצב שעוברים: מהמצב הכי גבוה ועד המצב הכי נמוך, מהמצב הכי ברור ועד המצב הכי סתום, מבולבל, מעורפל, כנובע מהיחס בין ה"אור" וה"כלי". ולכן אני חייב לעבור אותו. השאלה היא רק, איך הכנתי את עצמי לכך כדי לקבל אותו, לעבור אותו, להתגבר עליו ולצאת ממנו קדימה, למצב יותר מתקדם.

הכול תלוי בהכנה שלי, אבל כל מצב נובע מה"רשימות" שנמצאות בי עוד מזמן של שבירת הנשמה הכללית, כתוצאה מהתכללות הדדית בכלים אחרים. לכן אני חייב לעבור את כל המצבים בזה אחר זה.

אם אני מכין את עצמי בצורה נכונה וטובה, אז אני מקבל את כל המצבים בהבנה ומקדים תרופה למכה. אני יודע למה הם באים ובשביל מה, לכן מקבל אותם בברכה, בזה שמברך על הרע כמו על הטוב. כי כל מצב ניתן כדי לקדם אותי ואני כבר מבין את זה.

אני מכין לעצמי תמיכה בקבוצה, סדר יום מדויק, כדי שבכל הכבדת הלב אוכל לתפוס נכון את המתרחש. אם מגיעות איזה שהן רגשות, נעימות ואפילו לא נעימות, אז פשוט יותר לבנות יחס נכון אליהן. אבל ישנם הרבה מצבים שבהם האדם לא מרגיש כלום, בכך שנמצא באיזה ערפול.

ואז הזמן עובר, ימים חולפים, ולפעמים אפילו חודשים כאילו ללא שום תועלת. האדם לא מרגיש שהוא יכול להוסיף ולשנות משהו. זהו המצב הגרוע ביותר.

אדישות, זוהי בעיה גדולה מאוד. וכאן חייבים לקבוע לעצמנו סדר יום קפדני ולפעול בצורה מכאנית, כדי בכל זאת ללקט את כל הרגעים ולכוון אותם לכיוון הנכון, עד כמה שהוא רק יכול. אין הרגשה, אין התעוררות, אין הבנה, אבל לפחות על ידי המעשים שלי אני משתתף בעבודה. ואז זה נחשב לי כפעולה שלמה.

לכן נאמר, "לעולם ימכור אדם קורות ביתו", לא חשוב מה יהיה איתי וההישגים הקודמים שלי שנקראים הבית שלי, הרכוש שלי. העיקר שתהיה לי היכולת לעושות עוד צעד אחד קדימה.

מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 04.05.2014

ידיעות קודמות בנושא:
כוח שנובע ממרכז הקבוצה
מרכז הקבוצה, מסה הומוגנית
קירוב וריחוק רוחני