קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "חכמת הקבלה והפילוסופיה":
"אולם באמת, גם ה"כח" כשהוא לעצמו נבחן לחומר אמיתי, לא פחות מכל שאר החומרים הגשמיים שבעולם המוחשי."
אנחנו אומרים, שרוחניות זה ה"כוח", האם זה אומר, שהעולם שלנו זה החומר? לא, כוח זה חומר. אין יותר שום דבר, חוץ מכוח. למסקנה זהה מגיעה הפיזיקה המודרנית: מאחורי האטומים, החלקיקים והקוונטים, החומר, כמהות שמורגשת על ידינו, "נעלם". ככל שאנחנו נכנסים יותר ויותר פנימה, אפילו על ידי השיטות הרגילות והחושים שלנו, אנחנו מגלים, שביסודות של הבריאה החומר "נעלם", ונשאר רק כוח. אנחנו התרגלנו לתמונה גשמית של העולם, אבל בעצם, זו רק התפיסה שלנו, אבל ביסודו, החומר זה כוח בלבד.
הכוח הזה נחלק לשתי קטגוריות: כוח שהוא רצון לקבל, וכוח שהוא רצון להשפיע. בכללות, הרבה כוחות פרטיים מציירים עבורנו איזו שהיא מציאות, שאותה המקובלים מכנים כמדומה. היא מציאותית, אבל זמנית וחולפת, כמו תמונה תלת ממדית שמשורטטת באוויר על ידי קרן לייזר. ואנחנו חיים בה, בכך שמהווים בעצמנו תולדה מה"קרן" הזאת. כולנו "מצוירים" באיזה חלל, ובאמת מהותנו זה הכוח: שני רצונות – לקבל ולהשפיע, וכוח שמשווה ביניהם, הנקרא "מסך".
הכוחות האלה של הרצון לקבל והרצון להשפיע צריכים להגיע להצלבה, לשילוב, לאינטגרציה. אבל לא בכזאת צורה שאחד ישלוט על השני, אלא כך שהרצון לקבל גם כן "מגיע לשליטה" ושיש ביניהם שיתוף, הדדיות, הבנה הדדית, הרגשה ועזרה הדדית, עד לאהבה ממש, כאשר כל אחד מהם מוכן לוותר על הכול למען האחר, לקבל הכול מהאחר.
שבסופו של דבר, כוח הקבלה צריך להשיג את אותה עוצמת הקיום, כמו כוח ההשפעה, להרגיש את זה, לפתח את עצמו בצורה מתאימה ולרכוש השתוות לבורא. ולשם כך הוא צריך לעבור מצבים מיוחדים, שיאפשרו לו להרגיש שהוא קיים, שהוא שולט, שהוא מחליט, שהוא מתכנן ומבצע. ואי אפשר לעשות את זה בלי שנותנים לו את התמונה המדומה שבה זה באמת כך. ומכאן נובעת האשליה של העולם שלנו, שבו שולטת הקבלה.
בעל הסולם נותן דוגמה של אותו העגלון שחי עם אשתו וילדיו, הרוויח מספיק כסף, היה לו בית והיה מאושר, עד שהחלו הצרות: הסוס מת, הבית נשרף, האישה והילדים מתו במגפה. ובסופו של דבר גם, העגלון עלה לבית הדין העליון, שבו הוחלט לפצות אותו על הצרות, מפני שהוא באמת סבל הרבה.
אז מה נתנו לו? סוס, עגלה, אישה, ילדים ובית, את אותה ההרגשה, שעבורו היא האושר. בתוך ה"תמונה" הזאת הוא חי נפלא: הוא עובד, מרוויח כסף, שמח עם משפחתו והכול אצלו בסדר. הרצון שלו קטן, ובשבילו זה גן עדן אמיתי, שבו הכול טוב ולא צריך יותר מזה. אשליה אידיאלית.
אנחנו גם כן לפעמים חולמים חלומות. במה הם שונים מהמציאות? מה יקרה אם בעוד שתי דקות אתה תתעורר מצלצול של שעון מעורר ותבין, שכל מה שראית היה חלום? ולמעשה זה כך. אז במה ההבדל בין חלום ומציאות? איך להבדיל בין זה לזה?
כאן חשוב להבין, שהמציאות שלנו "מצוירת" על ידי איזה כוח וניתנה לנו כדי לספק לרצון לקבל אשליה של עצמאות, של שליטה, שהוא בעל דעה עצמית, עצמאי, מנותק ממי שמנהל אותו. רק כך אפשר להגיע להשתוות הצורה עם הבורא. אחרת איזו השתוות היא זו, אם אני כולי מנוהל לחלוטין?
בעצם, הניתוק שלנו מהבורא הוא דמיוני, ולכן העולם שלנו נקרא עולם הדמיון. מצד שני העולמות הרוחניים לא נקראים דמיוניים, מפני ששם אנחנו מגיעים להכרה שכאן זה דמיון, מסכימים עימו ועולים "למעלה מהדעת". שם אני עובד "למעלה מהדעת", ויודע שאין עוד מלבדו, מסכים עם זה יותר ויותר, מקבל את זה יותר ויותר. אני כבר עובד בצורה ריאלית עם הכוח, ויחד עם זה יודע, שאני בעצמי רק כוח.
שאלה: אם כל החיים שלנו זה חלום אחד ארוך, אז אילו מסקנות פרקטיות אפשר להסיק מזה?
תשובה: בספר תהילים כתוב: "היינו כחולמים". למעשה, אני צריך לקבל את החיים האלה בשיא הרצינות. נתנו לי אותם כדי שאני אתעלה מעליהם, אבל לא שאני סתם אזרוק אותם הצידה. אסור לזלזל בשום דבר. את ה"תמונה" הנוכחית מצייר לי הכוח העליון, ועד שאני לא אעבור את שלב ההכנה הזה, אני לא אפטר ממנה. אני חייב להרגיש את החיים האלה עד גמר התיקון, בכך שחוזר כל פעם אליהם לצורך תיקונים חדשים. אפילו שסיימתי 124 מדרגות ועליתי למדרגה 124 ונשארה לי רק המדרגה ה- 125 שהיא האחרונה, אני בכל זאת חוזר לכאן.
אין ברירה אחרת. ה"תשתית הבסיסית" הזאת היא חשובה מאוד, כי רק על ידי הישענות עליה, אני מממש הכול מתוך הבחירה שלי. הודות לה נדמה לי תחילה בכל מדרגה, שאני הוא שפועל באופן עצמאי, שאני שווה לבורא ויכול להיות, שאפילו שולט בו, מוֹלֵך. אין שום אפשרות ושום סיכוי להגיע לדבקות ללא הרגשת העצמאות. אחרת אני, שמסוגל להגיע לדבקות עימו, פשוט לא קיים.
כך אנחנו עובדים בעולם הזה. אפילו שהוא דמיוני, אני מבין את זה אחר כך ומקבל, מסכים עם זה שהוא דמיוני. אני מתחיל בצורה ריאלית, הכרתית, לשחק עם ה"עצמאות" שלי, ואז יותר לא מסתירים ממני שבעצם אני מנוהל.
מתוך שיעור על המאמר, חכמת הקבלה והפילוסופיה", 18.12.2012
ידיעות קודמות בנושא:
מֵעֵבֶר לתחום החומר
שני הכוחות שיצרו את היקום
העולם הרוחני הוא עולם של תכונות
