קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בעל הסולם, מאמר "מצווה אחת": "לעולם אין לקוות שיגיע הזמן ושימצא הפתרון שיוכלו להתחיל את עבודת השי"ת מתוך "לשמה", אלא כמאז כן עתה, וכן לעתיד, מוכרח כל עובד ה' להתחיל בעסק העבודה, "מתוך שלא לשמה", אשר מתוכה יבוא אל ה"לשמה". והדרך להגיע לדרגה זו, אינה מוגבלת בזמן, אלא במכשירים אותו, ובמידת שליטתו על לבו, ועל כן רבים חללים נפלו ויפלו על שדה העסק "שלא לשמה", וימותו בלי חכמה. ועם כל זה, שכרם גדול מאד, כי אין מחשבתו של אדם מסוגל להעריך אותו היקר והערך של עשיית נחת רוח ליוצרו."
כלומר, כולם יהיו אגואיסטים בתוך "הכלים השבורים" שלהם. ואף שיופיע בהם הדחף לגלות את הכוח היחיד שפועל במציאות, בכל זאת, הכוח הפוך מהם והם יצטרכו לבצע מעבר מסוים. "הדרך אינה מוגבלת בזמן", כלומר, אין לצפות שזה יקרה בעצמו.
בהתחלה, אנחנו עדיין לא יצאנו מתוך האגו, רבים ניגשים לעניין ולא מסיימים, נשארים בלי להשיג את האור העליון אשר מתגלה רק בתוך הכלים דהשפעה. אבל "שכרם גדול מאוד", כי אפילו אם עבדו "לא לשמה", הם בכל זאת התאמצו כדי להגיע ל"לשמה", "עשו נחת רוח לבורא", ואף על פי שזה היה באופן לא מודע, זה כבר "נרשם לזכותם".
למעשה, כל העולם פועל לטובת הבורא. כפי שנאמר "לא ידח ממנו נידח". הכול מתגלגל ובהדרגה מתקדם לתיקון בעזרת המאור שמשפיע יותר ויותר על רצון לקבל השבור ודרך השכבות החיצוניות שלו חודר יותר לעומק. כך התהליך מתקדם, וברור שכולם ממלאים את פקודת האור, אין משתתפים אחרים בפעולה הזאת, אלא רק האור והרצון.
אבל כאשר האור פועל בצורה כזאת, האדם נכנע לפעולתו שלא מדעתו. אין לו דעה אישית שמנותקת מהאגו ונקראת "אמונה למעלה מהדעת". חסרה לו המדרגה השנייה שנמצאת מעל הרצון האגואיסטי שלו. מעל הדעת של הקבלה, אין לו דעת של השפעה. זה נקרא "שלא מדעתו", חומר הרצון נפעל על ידי האור. כך כל האנשים משרתים את הבורא (עובדי ה'), בלי להבין זאת.
וכרגיל, השלב הזה מתחלק לד' דרגות. בדרגה הראשונה האדם מתחיל לעבוד עם הרצון לקבל שלו, רוצה להתעלות מעליו. הוא רוצה לשלוט על הרצון, על המחשבה שלו, ממדרגה יותר גבוהה, מלמעלה. הוא כבר לא רוצה יותר להישאר בתוך הרצון לקבל.
לא כך אצלנו, כי בחיינו אנחנו בדרך כלל מניחים בטעות, שאם האדם פיתח בו רצון חדש למעלה מהרצונות הקודמים, אז הוא התגבר על עצמו. אולם למעשה, הוא פשוט החליף רצון אגואיסטי אחד ברצון אגואיסטי אחר, יותר גדול.
למשל, אני החלטתי להפסיק לעשן כיוון שזה מזיק לבריאותי. על ידי זה אני מעלה את החשיבות של אורח חיים בריא יחסית לעישון. יתכן שאני אהיה יותר בריא וזה טוב. אבל כלפי התיקון, אני פשוט "מחליף פרה בחמור", כלומר, נשארתי באותו המישור האגואיסטי.
העלייה מתחילה כאשר אני פועל בהתאם ל"נקודה שבלב" ובעזרתה אני מתחיל לארגן את עצמי בפנימיות. יחד עם זאת, הכוונה שלי נשארת עדיין "לא לשמה", אבל היא כבר צעד אחד קדימה.
השלב הזה מתחלק גם להרבה מדרגות שמתחלקות לפי מידת הביטחון. אני יכול להאמין לבורא באחוז אחד או יותר או בכל מאה אחוזים. כך אני מתארגן בהתאם לכוונה "לא לשמה", מתעלה מעט מעל עצמי, מתחזק בתוך הקבוצה, "תלוי" בין שני העולמות, מדי פעם נוטה לצד אחד או לצד שני, על גלי העליות והירידות, אבל בכל זאת אני כבר נמצא במצב ביניים ועולה אליו על פני מדרגות רבות.
בינתיים, הבחירה החופשית שלנו אופיינית למצבים הללו ואחר כך אנחנו נעבור דרך הסתרה ובחירה במדרגות יותר גבוהות, אחרי ה"מחסום", אבל כבר בצורה אחרת. שם יש כבר עבודה עם "קליפות וקדושה".
באופן כללי, כל מה שלמעלה מ"לא מדעתו", זה כבר עבודה בעזרת ה"אורות" וה"כלים" הרוחניים בכל מיני אפשרויות. והאדם שעושה זאת, חייב לשמור על מחשבה טהורה, אסור לו לחשוב מתי הוא יגיע לכוונה "לשמה". נכון שעכשיו הוא נמצא בתוך האגו, אבל הוא צריך לחשוב רק על דבר אחד – כיצד במצב הנוכחי שהוא קיבל מהבורא, אפשר לעשות את המקסימום האפשרי המוטל עליו? גם אם הוא יישאר עד סוף ימיו בשלב הזה של "לא לשמה", עד כמה שהמצב בלתי נסבל בשבילו, הוא בכל זאת בונה את היחס שלו כלפי המצב, לפי מה שיגרום יותר נחת רוח לבורא.
כך האדם מברר את הכוונה האגואיסטית הנוכחית ובכל זאת מגיע ל"לשמה", דווקא בתנאי שהוא מעריך את המצב הנוכחי של "לא לשמה" כשלמות, אם זה גורם נחת רוח לבורא. בדיוק בנקודה הזאת, הכוונה "לא לשמה" מתבררת בהדרגה עד לדרגת "לשמה".
שאלה: כיצד אפשר לגרום נחת רוח לבורא בתוך הכוונה "לא לשמה"?
תשובתי: התינוק גורם המון נחת רוח להוריו גם אם הוא סתם מחייך אליהם. הבורא לא צריך את השכל שלנו, הבנה או רגש עמוק שלא לפי הגיל. הוא צריך נאמנות, התקשרות כמיטב יכולתנו. התינוק קשור לאימו ולאביו בצורה טבעית וזה מספיק. הוא מוסיף בעצמו רק חיוך קל וזה שווה כל דבר שבעולם…
מתוך שיעור על פי מאמרו של בעל הסולם "מצווה אחת", 24.09.2013
ידיעות קודמות בנושא:
לנוע ב"זיג זג" או בדרך ישרה?
אין תכונות רעות
ערוץ תקשורת דו-כיווני
