תחת הצטברות הלחץ

בעל הסולם, "הדור האחרון": "ומסתכל בהעבר כמו אדם המסתכל במראה ורואה לתקן את פגמיו. כן השכל רואה בהעבר עליו ומתקן את דרכיו על מכאן ולהבא". (מתוך הפרק: חידת הקיום).

שאלה: בסוף המאה ה-19 החלה היציאה הראשונה של יהודים מרוסיה לישראל. קדמו לכך פוגרומים אכזריים בקוטאיסי ואחר כך בקישינב. אך היהודים עדיין נשארו לחיות שם זמן מה, מדוע?

תשובתי: נדרשת התפתחות פנימית, גם מצד האדם וגם מצד העם, שתדחוף אותם לזוז ממקומם. לדוגמה, אתה יכול לשבת וכל הזמן לסבול, אבל בכל זאת לא תהיה לך מוטיבציה מספקת כדי לעזוב. אבל כשאתה תחת השפעת לחץ חיצוני ופנימי, מתרחשת הצטברות מסוימת של רוע ומרירות, אז זה מביא את האדם או את העם כולו, לכך שהם כבר לא יכולים להישאר באותו המקום וחייבים לנוע.

שאלה: אבל למה דווקא החלו לעזוב יהודי רוסיה? הרי הצטברות הרע התרחשה לא פחות גם באירופה?

תשובתי: במאה ה-19 באירופה היה רגוע יחסית. על הרקע הכללי של האנטישמיות, החיים של היהודים שם עברו די טוב והם שגשגו. ואילו ברוסיה באותו הזמן התפתחה התנועה הפעילה של "המאות השחורות" (ארגונים קיצוניים ימניים שפעלו בין השנים 1917-1905, שבין היתר היו גם אנטישמיים), היהודים הוכנסו למושבות עם גבולות מוגדרים ולא יכלו להתפתח לא בערים ולא בכפרים.

הבעיה היא שהחברה הרוסית פיגרה בהרבה בהתפתחות שלה בהשוואה לחברה האירופאית, ואילו יהודי רוסיה, לפי קצב ההתקדמות שלהם, הקדימו את הרוסים שחיו בחברתם. לכן רוסיה הייתה כמו בית סוהר עבור היהודים, הם לא יכלו לעשות דבר. רק לאחר ביטול הצמיתות (כמו מצב של עבדות) והקונגרס הציוני הראשון בבאזל, נוצרה ההזדמנות לשנות את האווירה, ופשוט לעזוב.

מתוך התוכנית "על החיים שלנו", 7.5.2015