תחייתה של האהבה

האהבה הפכה למושג עקר, נטול כל טעם ומשמעות ריאלית אמיתית. כאשר אנחנו מדברים עליה, אנחנו נוטים לכיוון הפוך ממהותה העמוקה, הפנימית והאמיתית, שהפוכה לגמרי מהמושגים הרגילים. בעצם מדובר על שלמות של כל הבריאה, של כל העולמות, של כל המציאות, על איך לסדר בצורה נכונה את כל הכוחות המנוגדים. אבל בזמנינו המילה הזאת מוחקת כל יחס רציני.

אולם למעשה, אהבה זה כוח החיבור. לא צריך לייחס לה את אותה ההרגשה וההסתכלות שיש בעולם האגואיסטי הזה. כאן אנחנו "אוהבים" את מה שממלא אותנו, ואילו האהבה האמיתית, זה התקשרות בין הבורא לנברא, בין החלקים המנוגדים, בין "פלוס" ו"מינוס" בכל מיני דרגות של הדומם, הצומח, החי וה"מדבר" של הטבע.

כוח עליון מיוחד, שמחבר בין פלוס ומינוס, הוא נקרא אהבה. כמו שכתוב: "על כל פשעים תכסה אהבה", כלומר על כל הפערים בין ההפכים מכסה האהבה. אהבה, זה הכוח השלישי שמחבר אותם לאחד. היא "הקו האמצעי" שניתן לנו מלמעלה. האהבה, זה כוח הבורא, שלא שייך לא ל"פלוס" ולא ל"מינוס".

דווקא בצורה כזאת אנחנו צריכים לפרש את העיקרון הידוע של "ואהבת לרעך כמוך". שאני ורעי הפוכים זה לזה, ולכן זקוקים לכוח השלישי שיחבר בינינו. ואז יתקיים הכלל של "ואהבת לרעך כמוך".

וחוץ מזה, בעיקרון הזה מתגלה לנו החובה לגלות את הבורא, להידבק אליו. משום שכדי להתגבר על השנאה לרעך, אני צריך לקרוא לבורא, למאור המחזיר למוטב, כדי שהוא יהיה השותף, כדי שיהיה עֵד לקשר שלי עם הזולת, שיחזק וישמור עליו.

באופן כזה, הדבקות בבורא תחילה מהווה עבורנו אמצעי לחיבור, ואחר כך אנחנו מבינים שכל הפערים שישנם בינינו מיועדים דווקא כדי לגלות את הבורא ולהידבק בו.

ואנחנו נדבקים, לא מפלוס ולא ממינוס, אלא מתוך הממוצע שביניהם. ולכן, במילים אחרות, אנחנו צריכים לחפש את המרכז של העשירייה שלנו, של הקבוצה שלנו, כדי שבתוכה ומתוכה בלבד, לדרוש ביחד שיבוא המאור המחזיר למוטב. כדי שהוא יקיים את זה, ושם אנחנו מגלים את הבורא.

בסופו של דבר, הכול מתחבר יחד בפעולה אחת…

מתוך שיעור על המאמר "אהבת ה' ואהבת הבריות", 29.05.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אהבה כחוק הטבע
לכסות על הפער בין ההפכים
רוחניות לא קונים ולא לוקחים בכוח

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest